את מה שקורה בימים האלה בהונגריה אפשר לתאר רק במילה אחת פשוטה: אקסטזה! אחרי ה־1:1 המדהים מול אלופת העולם צרפת, כל המדינה עברה לדבר על כדורגל, וכעת הנושא המרכזי - שמעולם לא היה כזה בקרב אלה שלא מתעניינים בענף - ממלא לכולם את הזמן, ובעיקר את הראש.
מי שנכח בשבת האחרונה באצטדיון פושקאש ארנה לעולם לא ישכח את האווירה ביציעים. בסיום המחצית הראשונה הצליח אטילה פיולה לעלות לרגע אחד לרשימת האנשים הכי פופולריים ברחבי אירופה, כשכבש את שער היתרון מול הצרפתים.
פיולה לא נחשב לכדורגלן המוכשר ביותר מבין בני גילו (31). בילדותו, אולי כמו רוב הילדים, הוא בכלל חלם להיות לוחם אש. הוא גדל בפאקס, עיר הונגרית קטנה עם אוכלוסייה שלא עוברת את 30 אלף התושבים, ורק בזכות הנחישות והענווה שלו הצליח להפוך לכדורגלן מקצוען.
בודפשט, יחד עם כל הונגריה, בוערות מקדחת כדורגל בימים האלה. האוהדים המקומיים לא רק שממלאים את כל היציעים בכל משחק, בניגוד ללא מעט מדינות אירופיות אחרות שעדיין שקועות בברוך הקורונה ועל האצטדיונים שלהן יש הגבלות קהל - הם גם נאספים בפארקים העירוניים, שם הוצבו מתחמים מיוחדים עבורם. החגיגות בסיום התיקו מול צרפת לקראת שעות הערב נראו יותר כמו חגיגות ניצחון מאשר סיום משחק שבו אספה הנבחרת נקודה אחת בלבד.
חשוב לזכור: בזמן שערכה הכספי של נבחרת צרפת נאמד בכ־900 מיליון יורו, החברים מנבחרת הונגריה בקושי מדגדגים את רף 70 המיליונים. הפערים? נכון, ברורים.
ראיתי כמה אוהדים שדמעות של אושר זלגו מעיניהם, אבל זה כלום לעומת נהרות הבירה שזרמו בעיר והוגשו על ידי ברמנים שעסקו במשימה אחת עיקרית - מילוי החביות. ההונגרים הם לא היחידים שמציפים את המדינה. הגיעו לכאן גם אוסטרים, רומנים, סלובקים, ומי יודע, אולי גם כמה ישראלים. מכת החום הקשה שנחתה עלינו לא השפיעה יותר מדי, למרות 35 המעלות, כי חובבי הכדורגל מתנהלים על פי טמפרטורות משלהם. לא תלויים בדבר.
הנבחרת ההונגרית - ותודה לליגת האומות - פוגשת את הנבחרות המובילות בעולם, ולא רק שהיא מגלה שהיא מסוגלת להתמודד מולן מהדקה הראשונה, אלא מוכיחה שהיא גם מסוגלת להוות יריבה שקולה. נגמרו הימים שבהם הונגריה היתה סובלת ממכת ספיגות (6 ולפעמים גם 7) מנבחרות כמו יוגוסלביה לפני 24 שנה, או השמינייה שספגנו מהולנד ב־2013.
נגיף הקורונה לקח מאיתנו המון בשנה וחצי האחרונות. רבים איבדו את יקיריהם, אחרים מתמודדים עם פיטורים מהעבודה או בימי חל"ת קשוחים, וכולנו חשים, בצדק, מקופחים מהיעדר התנסויות חדשות ורגעים גדולים חדשים שננצור בזיכרון שלנו.
בהונגריה, הודות למערכת הבריאות שעובדת ללא הפסקה, השגנו רמת ביטחון גבוהה באופן יחסי במלחמה בנגיף, עד כדי כך שהפכנו למדינה היחידה בטורניר היורו שמסוגלת לארח משחקים ב"חתונה מלאה". אצלנו מוכרים את כל הכרטיסים.
זו לא תהיה הגזמה לטעון שזו הסיבה המרכזית לכך שרוב אירופה מקנאה בהונגריה. מספיק לראות את השחקנים ואת המאמנים שמתענגים על כל רגע כשהם נמצאים בסביבת האצטדיון או על כר הדשא של פושקאש ארנה.
זה לא מקרי שבימים האחרונים עולה האפשרות שהונגריה תחליף את אנגליה כמארחת של משחקי חצי גמר וגמר היורו. חלק מהסיכוי הזה נובע מהמתקן המפואר שנבנה בבודפשט. בתחילת המילניום אני עוד זוכר משחק לאומי של הנבחרת שבו לא היו מספיק כיורים בתאי השירותים, עד שהיינו צריכים להיעזר בשירותים כימיים ניידים. הימים האלה חלפו כאן.
דובר ההתאחדות ההונגרית, ז'נו סיפוס, התייחס לשאלה אם הונגריה צפויה להחליף את אנגליה: "תשומת הלב המלאה של ההתאחדות נתונה כרגע לשני המשחקים שנותרו לאירוח בבודפשט. עם זאת, ההתאחדות ההונגרית תמיד תהיה מוכנה לארח אירועי שיא בכדורגל האירופי והעולמי".
במילים אחרות: הונגריה הפכה באופן מוחלט לחברה ראויה ומוצדקת בין 24 נבחרות העילית של אירופה.
בנצה בורבולה הוא כתב נבחרת הונגריה בעיתון "נאמזטי ספורט"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו