ויקינג סטוונגר כבר חלמה על הניצחון הגדול בתולדותיה, אבל גם 3:3 מול באיירן מינכן הספיק כדי להפוך את אלופת נורבגיה לאחת הקבוצות המדוברות של ערב ליגת האלופות. היא עלתה ל-0:2 כבר במחצית הראשונה מול אחת הקבוצות החזקות באירופה, איבדה את היתרון אחרי צמד של הארי קיין ושער נוסף של לואיס דיאס, אבל לא ויתרה והשוותה בדקה ה-90 מול עשרה שחקנים.
אלא שמאחורי ההופעה המרשימה מסתתר סיפור חריג לא פחות מהתוצאה עצמה. ויקינג, שחזרה לפסגת הכדורגל הנורבגי אחרי יותר משלושה עשורים, מנוהלת כבר כמעט שש שנים על ידי שני מאמנים ראשיים במעמד שווה - מורטן ינסן וביארטה לונדה אארסהיים. המודל שכמעט לא קיים ברמות הגבוהות באירופה הפך לאחד מסימני ההיכר של המועדון, ואחרי הערב מול באיירן קשה להתווכח עם התוצאות.
שני חברים, רעיון אחד
הסיפור שלהם החל הרבה לפני שהגיעו לליגת האלופות. בסביבות 2012-2013, כשהשניים אימנו קבוצות מקומיות במקביל לעבודות היום שלהם, הם ניהלו שיחת טלפון שבה העלו רעיון שנשמע אז כמעט דמיוני: לאמן יום אחד קבוצה ביחד. אארסהיים עבד בבנק, ינסן בתעשיית הנפט והגז, ואף אחד מהם עדיין לא היה קרוב למעמד שבו הוא נמצא היום.
הם גם הגיעו מרקע שונה. אארסהיים היה סמל של ויקינג, עם כמעט 300 הופעות כשחקן וקפטן המועדון. ינסן, לעומתו, ניסה לפתח קריירת משחק בוויקינג, אך נעצר בשל פציעות, עבר לשחק כדורגל מכללות בארצות הברית ובהמשך החל לאמן בליגות הנמוכות בנורבגיה. דווקא הפערים ביניהם הפכו עם השנים ליתרון: אארסהיים שקט, מחושב ואנליטי יותר, בעוד ינסן הוא זה שחולם בקול על אליפויות וליגת האלופות.
120 עמודים ושני זאבים
הרגע שהפך את החברות לפרויקט מקצועי הגיע ב-2020. השניים שימשו עוזרי מאמן בוויקינג והיו אמורים להתראיין בנפרד לתפקיד המאמן הראשי. במקום זאת הם פנו להנהלה בהצעה אחרת: להגיע לראיון יחד ולקבל את התפקיד כצמד.
הם לא הגיעו בידיים ריקות. ינסן ואארסהיים הכינו מסמך של לא פחות מ-120 עמודים שבו פירטו כיצד הקבוצה שלהם אמורה לשחק. אבל הרגע שהנהלת ויקינג זוכרת יותר מכל היה שקופית אחת במצגת: תמונה של עדר כבשים, ואחריה שני זאבים. הכבשים סימלו את היריבות של ויקינג. "אתם הולכים להעסיק את שני הזאבים הקשוחים האלה?", סיפר ינסן על המסר שלהם. "אנחנו הולכים לאכול את כל הכבשים".
המנכ"ל הצעיר אייריק ביורנו והמנהל המקצועי אריק נבלנד, ששיחק בעבר במנצ'סטר יונייטד ובפולהאם, החליטו לקחת את ההימור. השניים מונו יחד בנובמבר 2020, ומאז ויקינג הפכה למועדון שגורמים מקצועיים בחו"ל כבר מזהים פשוט כ"קבוצה עם שני המאמנים הראשיים".
מירידת ליגה לאליפות אחרי 35 שנה
המהפך לא התרחש ביום אחד. ויקינג, שהייתה אחת הקבוצות הבכירות בנורבגיה בשנות ה-70, לא זכתה באליפות מאז 1991 ואף ירדה לליגה השנייה ב-2017. גם תחת ינסן ואארסהיים היו נפילות, וב-2022 הקבוצה סיימה רק במקום ה-11.
דווקא העונה הזו הובילה לשינוי מחשבתי. המועדון הגביר את הדגש על פיתוח שחקנים ועל חיבור לאזור סטבנגר, ובנה קבוצה שמורכבת מאנשים שמבינים מה המשמעות של ייצוג העיר. התהליך הגיע לשיאו בעונה שעברה, כאשר ויקינג הקדימה את בודה/גלימט וזכתה באליפות נורבגיה לראשונה מאז 1991.
אחד הגנה, השני התקפה
גם באימונים חלוקת העבודה בין השניים ברורה. אארסהיים עוסק בדרך כלל בחלק ההגנתי, בעוד ינסן מתמקד בהתקפה. הצוות סביבם מנתח את היריבות ומציג לשחקנים קטעי וידאו קצרים בלבד, מתוך אמונה שאחרי עשר דקות רמת הקשב מתחילה לרדת.
ומה קורה כששני מאמנים ראשיים לא מסכימים? לדבריהם, הרבה פחות ממה שניתן לחשוב. כשיש מחלוקת על הרכב או החלטה מקצועית, כל אחד נדרש להסביר את העמדה שלו מול שאר אנשי הצוות, והדיון נמשך עד שמגיעים להסכמה. ינסן מעריך שב-99 אחוז מהמקרים הם ממילא רואים את הדברים בצורה דומה. אארסהיים אף טען שהוא מסוגל להבין תוך שנייה אם השותף שלו באמת משוכנע במשהו - ובמקרה כזה לעיתים פשוט נותן לו להוביל.
"עבורנו, ויקינג היא ברצלונה"
אולי ההישג הגדול ביותר שלהם בכלל לא נמצא בטבלת התארים. ינסן סיפר שבעבר ילדים ברחובות סטבנגר הסתובבו בעיקר בחולצות של מנצ'סטר יונייטד וליברפול, בעוד שכיום הוא רואה שוב יותר ויותר ילדים מגיעים לבתי הספר עם חולצות של ויקינג. לדבריו, זה הדבר שבו הוא גאה אפילו יותר מהאליפות ומההגעה לליגת האלופות.
המשפט שמסכם אולי טוב מכולם את מה שנבנה שם שייך לאארסהיים. עוד לפני המפגש עם באיירן הוא הסביר לשחקנים כיצד הם מצפים מהם להתייחס למועדון: "עבורנו, ויקינג היא ברצלונה". מבחינת שני המאמנים, זו לא תחנת מעבר ולא קבוצה קטנה שצריכה להסתפק בעצם הנוכחות על הבמה הגדולה. "בראש שלנו", אמר, "זו הקבוצה הטובה בעולם".
אחרי שהקבוצה הזו הסתכלה לבאיירן מינכן בלבן של העיניים, עלתה נגדה ל-0:2 וסיימה ערב בלתי נשכח עם 3:3, המשפט הזה כבר נשמע קצת פחות מופרך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו