"פין עזז הוא החבר הכי טוב שלי בסאות'המפטון", מספר דניאל פרץ ל"היום" על הכוכב העולה של נבחרת אירלנד, שתשחק הערב (21:45) מול ישראל במסגרת ליגת האומות. ומה הכי מדהים? פין עזז יכול היה לשחק במדי התכלת-לבן, אם רק היה רוצה בכך.
זה סיפור יוצא דופן של כדורגלן מצטיין, שנולד באנגליה לאם ישראלית ולאב אירי, וגדל במשפחה שמצד אחד התמקדה בהשכלה גבוהה ובאמנות, ומצד שני - מהצד האירי - העבירה אליו את הנטייה לספורט. פין ביקר כמה פעמים בישראל, ויש לו כאן קרובי משפחה רחוקים. הביקור האחרון היה לפני ארבע שנים, כאשר הנבחרות הצעירות של ישראל ואירלנד התמודדו על הכרטיס האחרון ליורו הצעירות.
אצטדיון בלומפילד היה עד ב-22 בספטמבר 2022 להצגת ענק של דניאל פרץ, שעצר שלושה פנדלים בדו-קרב המותח בסיום (וגם הבקיע פנדל אחד בעצמו), והעלה את הנבחרת של גיא לוזון לאליפות. עזז, אז שחקן אלמוני, נכנס כמחליף בדקה ה-58 והיה עד לדרמת הפנדלים (שבה לא השתתף), במשחקו היחיד בנבחרת הצעירה של אירלנד.
צחוק הגורל הוא שכבר כמעט שנה פרץ ועזז משתפים פעולה במדי סאות'המפטון, עימה הגיעו בעונה שעברה לחצי גמר הגביע בוומבלי. עזז כבש שער יתרון לקדושים בדקה ה-79, לפני שמנצ'סטר סיטי ניצחה 1:2.
מאז תחילת העונה עזז רשם כבר 3 שערים ו-4 בישולים. לפני 10 ימים הוא נבחר לאיש המשחק בניצחון 1:4 על בריסטול סיטי, שבו כבש ובישל פעמיים. פרץ אומר עליו: "הוא אחד השחקנים הכי טובים שלנו".
בשבת הפסידו פרץ ועזז 2:1 לרקסהאם, לפני שהצטרפו כל אחד לנבחרת הלאומית שלו. ביום ראשון הם ישחקו זה מול זה במשחק ה"ביתי" של ישראל, שיתקיים בדברצן, ו-10 ימים לאחר מכן ישראל ואירלנד יתעמתו שוב, הפעם בבאצ'קה טופולה, סרביה. אירלנד החליטה כידוע שלא לארח את ישראל בדבלין בשל ענייני ביטחון, לאור דעת הקהל המאוד אנטי-ישראלית במדינה.
היימיר הלמיגרסון, המאמן האיסלנדי של אירלנד, אמר שקיים שיחות אישיות עם כל שחקני הסגל בקשר למשחקים מול ישראל, ולדבריו כולם מעוניינים לשחק, גם אם יש להם הסתייגויות. מעניין מה אמר לו עזז בשיחה ביניהם, לאור העובדה שהשורשים של משפחתו בישראל, שם משפחתו הוא ישראלי, יש לו קרובי משפחה בישראל וחברו הטוב ביותר בקבוצה הוא שוער נבחרת ישראל.
אחרי סערת הענק אתמול, אירלנד הודיעה כי שחקניה לא ילחצו ידיים לישראלים. זה יהיה מאוד מוזר ואפילו ביזארי והזוי, אם עזז יסרב ללחוץ את ידו של פרץ, חברו הקרוב שאיתו הוא חולק חדר הלבשה כבר כמעט שנה. אגב, פרץ משתף פעולה בסאות'המפטון גם עם ראיין מאנינג, המגן השמאלי של הנבחרת האירית, וגם איתו יש לו יחסים מצוינים.
"אני מעדיף לא לענות"
כשעזז נשאל באוקטובר 2025 על דבריו של הלגרימסון, שטען כי יש להשעות את ישראל מכדורגל בינלאומי, הוא השיב בדיפלומטיות: "אני מעדיף לא לענות על כך".
אבל בשיחות האישיות שקיים עזז עם פרץ הוא נשמע כמי שמבין את הסיטואציה המסובכת טוב יותר מכל חבריו בנבחרת. בשיחות עם חברו השוער הישראלי הוא מגלה עניין רב בכל מה שקורה בארץ, ופרץ אומר: "הוא בחור סופר אינטליגנטי והנושא מאוד מעניין אותו, בגלל הרקע הישראלי שלו. היו לנו שיחות של שעות והסברתי לו את כל מה שצריך לדעת".
וכשפרץ אומר על פין שהוא "סופר אינטליגנטי", הוא לא טועה. מדובר בבחור משכיל באופן יוצא דופן. כשהיה שחקן מצטיין בנוער של ווסט ברומיץ', הוא למד ב"קינג'ס אדוארד סקול", אחד מבתי הספר העצמאיים המובילים והנחשבים ביותר בבריטניה, הידוע בדרישות הקבלה הגבוהות שלו וברמה האקדמית הקשוחה.
הוא השיג 9 ציוני A במבחני ה-GCSE (שנערכים בבריטניה בגיל 16), הישג מרשים לכל תלמיד, ובפרט לנער שנמצא במקביל במסגרת אינטנסיבית של אקדמיית כדורגל מקצוענית. לאחר מכן הוא השלים בהצלחה שתי בגרויות ברמה הגבוהה ביותר בצרפתית ובמנהל עסקים, ואז גם למד ספרדית, רק כדי להרחיב את אופקיו.
פין סיפר בראיון ל"טיימס": "המשפחה שלי גאה בי מאוד על ההישגים בכדורגל, אבל הם תמיד דחפו אותי לדאוג לתוכנית גיבוי. הם הקפידו שאשקיע בלימודים, כי היו מודעים לסיכויים הלא גדולים להצליח ככדורגלן. זה מחזק אותך כאדם ובהחלט משפר גם את היכולת שלך בכדורגל".
"החברים בקבוצה לא יורדים עליי"
לגבי תדמית ה"חנון" שיצאה לו בשל הישגיו בלימודים, הוא אמר: "החברים בקבוצה לא יורדים עליי, כי אני לא מתבייש בזה. בכלל, יש תפיסה מוטעית לגבי כדורגלנים. רובם פשוט בחורים רגילים. התפיסה הזו נובעת כנראה מכך שחלקם מאמצים התנהגות כזו כדי להפגין ביטחון עצמי על המגרש, בעוד שבמציאות הם אנשים רגילים ונחמדים".
ויש כמובן את הרקע המשפחתי. הגישה של פין לספורט הגיעה בעיקר מהצד האירי שלו. בראיין מרפי, אחיו של סבו, נחשב לאגדה: הוא זכה שלוש פעמים באליפות אירלנד בהרלינג ופעם אחת בתואר הלאומי בכדורגל גאלי (שני ענפי הספורט הלאומיים). בראיין מרפי היה הראשון שלימד את פין לבעוט בכדור, כשהיה בן שנתיים.
אבל הצד הישראלי מעניין הרבה יותר. סבו, נחמיה עזז, היה אחד מאומני הקרמיקה המפורסמים ביותר בישראל בשנות ה-50 וה-60. נחמיה נולד ב-1923 למשפחה ציונית מזכרון יעקב, והתפרסם כמי שעיצב את תור הזהב של הקרמיקה הישראלית וכיוצר של עבודות פיסול מונומנטליות ברחבי העולם. במלחמת העצמאות לחם עזז בחטיבה 8, ולאחר המלחמה כיהן בתפקידי מודיעין שונים עד 1953, כשנסע ללמוד כימיה קרמית בהולנד.
בשנת 1955 הוא הקים וניהל את המחלקה לקרמיקה אמנותית במפעל "חרסה" בבאר שבע. עזז הגה רעיון גאוני לניצול החללים הריקים שבין האסלות והכיורים בתנורי השריפה התעשייתיים, כדי לשרוף כלי נוי. הכלים שעיצב אופיינו בצורות אמורפיות וא-סימטריות ובעיטורים בהשראת צבעי המדבר, והפכו לפריטי אספנות מבוקשים, עד עצם היום הזה.
עזז התמחה בשילוב תבליטים ופסלי ענק בתוך מבנים, כמו בתי מלון, והעבודה המפורסמת ביותר שלו היא קיר מונומנטלי עשוי עץ אגוז, עליו מופיעים 42 כלי הנגינה המוזכרים בתנ"ך, שמוצג בטרקלין הישראלי של מרכז קנדי לאמנויות הבמה בוושינגטון. את היצירה הוא עיצב לבקשת יצחק רבין, שהיה אז שגריר ישראל בארה"ב ואותו הכיר מימיהם המשותפים בפלמ"ח.
עבר לאנגליה ב-1963
נחמיה עזז עבר לאנגליה ב-1963. הוא עשה זאת כדי למלא הבטחה שנתן לרב ד"ר קופל רוזן, המייסד והמנהל של פנימיית "כרמל קולג'" באוקספורד, שנפטר שנה קודם לכן. כשהגיע, עיצב את חלונות הוויטראז' עבור בית הכנסת החדש של המוסד, והחליט להישאר.
יותר מ-40 שנה חי נחמיה באנגליה יחד עם אשתו יפה ושלושת ילדיו, אורית, תמיר ויהוא. הוא המשיך ליצור ולהציג תערוכות בישראל כמעט עד שנפטר, ב-2008. כאן נכנסת לתמונה אורית, אימו של פין, שגם היא עוסקת כל חייה באמנות, אבל מסוג אחר.
מאז 1997 אורית היא מהמובילות של "נו-פיט סטייט סירקוס", ושימשה במשך 18 שנה כמנהלת אמנותית ובמאית בלהקת קרקס התיאטרון המובילה בבריטניה. היא הובילה והגתה הפקות ענק רב-תחומיות ומופעי רחוב פתוחים, המשלבים אקרובטיקה, קהילה ואמנות חזותית. בשנים האחרונות אורית משמשת כמנהלת האמנותית של מיזמים סביבתיים-אמנותיים פורצי דרך בבריטניה, ובראשם פרויקט "אימג'ן באמבו", מיזם ענק המשלב אמנים ומהנדסים.
בשנות ה-90 אורית הכירה את טים הדסון, שנולד בקורק ועבד כמנהל טכני בקרקס. בנם פין נולד בספטמבר 2000 בלונדון, אבל כשהיה בן 15 חודשים המשפחה עברה לברמינגהאם, שבה גדל ובה החל לשחק כדורגל באקדמיה של ווסט ברומיץ' כשהיה בן 9.
ילד של סבתא
בגלל שההורים היו עסוקים במופעי הקרקס שלהם ברחבי אירופה, מי שהייתה מעורבת מאוד בגידולו של פין הייתה הסבתא הישראלית, יפה. לפני שהלכה לעולמה בגיל 91, יפה השפיעה רבות על פין, כחלק ממה שהוא מתאר כמשפחה "בעלת אופי מטריארכלי".
בראיון מלפני מספר שנים פין סיפר: "חלק גדול מהמשפחה של אבא חי באירלנד, ואבא של אמא שלי, נחמיה, הלך לעולמו כשהייתי בן 8. סבתא הייתה אישה מיוחדת ויוצאת דופן. היא שירתה בצה"ל כקצינה, ואז הגיעה לאנגליה והקימה בכוחות עצמה עסק מצליח. סבא שלי התעסק באמנות שלו, כך שסבתא יפה היא זו שנשאה בעיקר הנטל של גידול שלושת הילדים".
הקשר המיוחד עם סבתו השפיע על פין בכמה מובנים. "סבתא קיבלה טיפול בבית לפני מותה, וזה גרם לי להרגיש שזהו הייעוד שלי. למדתי כיצד לשוחח עם סבתא כשהיא למעשה על ערש דווי - מיומנות שאין לרבים. הבנתי שהאנשים האלה לא רוצים רחמים, רק שידברו איתם בגובה העיניים ובאופן נורמלי. פיתחתי את היכולת הזו עם סבתא שלי, גיליתי שאני טוב בזה וראיתי איזו משמעות יש לכך עבור האנשים.
"זה היה הרעיון של אמא שלי; דיברתי על הנושא והיא עודדה אותי לצאת מאזור הנוחות שלי. תהיתי אם כדאי לתרום כסף, אבל אמא אמרה לי שהקדשת זמן תהיה משמעותית הרבה יותר מכל סכום כספי. בעתיד אתרום גם כסף, אבל להקדיש זמן - זה משהו מיוחד".
וכך, בתקופה שבה שיחק בפלימות' (כמושאל מאסטון וילה) ולאחר מכן במידלסברו אצל המנג'ר מייקל קאריק (היום במנצ'סטר יונייטד), עזז היה מפנה יום בשבוע לטובת התנדבות בהוספיס. "חשוב מאוד שיהיו לך עיסוקים מעבר לכדורגל", הוא הסביר. "בעבר התקשיתי כשהכול סבב סביב כדורגל, וכל חיי הוכתבו על-ידי ההצלחה או הכישלון במגרש. זה לא מצב בריא. אם אתה רוצה להמשיך להתפתח ככדורגלן, עליך להתפתח גם כאדם".
במהלך השנה וחצי שלו בפלימות', כל יום רביעי היה מוקדש להתנדבות בהוספיס "סנט לוקס", המעניק טיפולי סוף-חיים לחולים, בהם חולי סרטן. "שאלתי אם יש עבודת התנדבות שאוכל לעשות. לא ידעתי מה זה הוספיס עד שהגעתי לשם".
פין היה דוחף את עגלת המשקאות, מבצע עבודות משרד והתיידד עם המטופלים. לעתים אף ביקר בבתיהם כדי להכיר גם את נשותיהם וילדיהם. במקביל, הקריירה שלו החלה לפרוח. את עונת 2024-25 במידלסברו הוא סיים עם 12 שערים ו-11 בישולים, לפני שסאות'המפטון רכשה אותו לפני כשנה ב-12 מיליון ליש"ט.
במרץ 2024 הוא קיבל את הזימון הראשון לנבחרת הלאומית של אירלנד, ומאז רשם 14 משחקים וכבש שער אחד, נגד בולגריה. ושלא יהיו אי-הבנות, הוא גאה מאוד לייצג את אירלנד ואמר זאת פעמים רבות. אבל מצד שני, העובדה שבמשפחה החליטו שפין יישא, שלא כמקובל, את שם המשפחה הישראלי והמיוחד של אימו אורית, ולא את שם המשפחה של אביו האירי, כנראה אינה מקרית.
זה יכול להעיד על כך שפין לא רק שלא מסתיר את הייחוס המשפחתי הישראלי שלו, אלא אף גאה בו, גם בתקופה כל כך לא פשוטה - ובמיוחד כשאתה משחק במדי נבחרת אירלנד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו