אמילי אוסטין, רק בת 25, הפכה בשנים האחרונות לאחת המשפיעניות הבולטות בעולם - בעיקר בתחום הספורט. אלא שאת המעמד שלה היא מנצלת לא רק לקידום הספורט, אלא גם לטובת ישראל. אוסטין, יהודייה שומרת מסורת, היא פעילה פרו-ישראלית בולטת, שמשתמשת בכל הכלים העומדים לרשותה כדי לקדם את ההסברה הישראלית ברחבי העולם - כולל בקרב נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, אליו היא מקורבת.
כעת, לקראת המונדיאל, אוסטין נבחרה להיות המשפיענית היחידה שמסקרת את הטורניר מטעם פיפ"א, לא מעט בזכות הקשר הקרוב שהיא מתחזקת עם נשיא פיפ"א ג'אני אינפנטינו. בראיון מיוחד ל"היום", היא מספרת כיצד כדורגל יכול לאחד אנשים מכל רחבי העולם, להתעלות מעל מחלוקות פוליטיות - וגם מדוע העובדה שישראל אינה משתתפת במונדיאל פוגעת במאמצי ההסברה.
איך אפשר להשתמש באהבה למשחק כדי לעשות "הסברה" גם לישראל?
"קודם כל, זה ממש עצוב שישראל לא העפילה, כי אני מרגישה שהפעם כל כך הרבה מדינות כן הצליחו להגיע, כולל מדינות שאני לא מעריצה גדולה שלהן - כמו למשל עיראק ואיראן. קחו לדוגמה את דני אבדיה, שהוא בעיניי ההסברה הכי טובה שיש לישראל כיום בעולם, ודמיינו מה היה קורה להסברה אם ישראל הייתה מעפילה למונדיאל.
החיבור עם ג'אני אינפנטינו דרך ישראל
אז המסר שלי לישראלים שקוראים את הראיון הוא: בואו תדאגו שבפעם הבאה הנבחרת תעלה, כי זה יקל עליי את החיים. כדורגל משתלב כמעט בכל תחום בחיי היומיום של אנשים, זה עסק רציני לגמרי.
כשאוהדים שאני פוגשת שואלים אותי מאיפה אני, אני מספרת שנולדתי בניו יורק ושהוריי מישראל. משם, בין אם הם בעדנו ובין אם לא, זה מיד מעורר עניין ורצון לשוחח - כי ישראל נמצאת בכותרות בכל מקום בעולם.
קח לדוגמה את ג'אני (אינפנטינו, נשיא פיפ"א, א"ז). כשסיפרתי לו שהמשפחה שלי מישראל, אשתו ובתו סיפרו שהן היו שם, ובתו אמרה: 'אלוהים אדירים, אנחנו מלבנון'. דיברנו על כך שאנחנו שכנים וזה מיד חיבר בינינו".
מה התגובות שאת מקבלת בינתיים מאוהדים מרחבי העולם לגבי הקשר שלך עם ישראל?
"אני רוצה שאנשים ידעו שהתקשורת האנטי-ישראלית רועשת בצורה לא פרופורציונלית. האמת היא שב-99% מהזמן שאני אומרת לאנשים שאני מישראל, לאף אחד לא אכפת - בין אם מדובר באוהד במקסיקו, בניו יורק או במיאמי.
הייתי במשחק של סנגל ואחד האוהדים סיפר לי שהוא טס למכה כדי להתפלל להצלחת הנבחרת שלו. סיפרתי לו שאני מישראל, והוא דווקא חשב שזה נחמד. על מגרש הכדורגל רק הספורט מדבר".
"האירופאים הזכירו לאמריקנים כמה אמריקה נהדרת"
מה אפשר לעשות כדי להפוך את הכדורגל לפופולרי יותר בארצות הברית?
"האמת היא, וזה גם מה שדיברתי עליו עם פיפ"א, שהם אמנם לא היו לחוצים, אבל אני חששתי שהמונדיאל הזה לא יהיה הצלחה. ראשית, כי אנחנו אחת המדינות הבודדות שקוראות למשחק 'סוקר' ולא 'פוטבול'. כשצייצתי בטוויטר ש'סוקר הוא הספורט הטוב ביותר', קיבלתי אלפי תגובות זועמות על כך שלא קראתי למשחק 'פוטבול'.
בנוסף, חששתי שאמריקנים לא יקבלו את המשחק בברכה, ואז זרים ירגישו שהם לא משתלבים במדינה שלי, ואני רוצה שהם ירגישו רצויים כאן. אבל טעיתי לחלוטין. האירופאים הזכירו לאמריקנים כמה אמריקה נהדרת, וזה היה נחמד. אבל חשוב מכך, הפרספקטיבה שאני מביאה אינה דומה לשידור המסורתי של 'מסי מוסר לזה, ההוא מוסר לאחר ואז מגיע שער'.
אני מתמקדת יותר באווירה, בסביבה, במה שיש לאוהדים לומר, בטקסים המיוחדים שלהם - אחד מהם אפילו עשה וודו על המגרש. אני נותנת לזה נקודת מבט חברתית וידידותית, ואני חושבת שרוב האמריקנים צריכים בדיוק את זה, כי הם לא מכירים כמעט אף שחקן מלבד מסי, רונאלדו ואולי אמבפה. כך הם לא משתעממים גם אם הם לא מבינים את המשחק לעומק. אני חושבת שהזווית הזו מצליחה לחבר אנשים לכדורגל".
איך באמת האמריקנים תופסים את הכדורגל?
"שמעתי אנשים נהנים ושואלים: 'אז איפה זה בשנה הבאה?' אמרתי לעצמי, אלוהים אדירים, הם אפילו לא יודעים את זה, וזה מצחיק מאוד. אבל זה גם מראה שיש התרגשות לקראת העתיד. עצם העובדה שהם שואלים איפה זה בשנה הבאה, מעידה שהם רוצים עוד מזה.
מצד שני, רוב האנשים באמריקה לא יודעים שמסי משחק במיאמי. הם עדיין חושבים שהוא בארגנטינה. אז לאמריקה יש עוד הרבה מה להשלים, והיא עדיין לא מבינה שהכדורגל נמצא ממש בהישג יד. למען האמת, אנחנו צריכים יותר סופרסטארים. מסי לבדו לא מספיק כדי שהכדורגל יתפוצץ בארצות הברית. אנחנו צריכים גם אמריקנים שיהפכו לכוכבים ויחלמו להצליח בנבחרת הלאומית".
עשרות אלפי ישראלים טסים למונדיאל. הפעם התחושה היא שהאנטישמיות עולה והחשש לביטחון האישי גובר. מה יש לך לומר להם?
"יש לי מסר שאולי קשה לעיכול ואולי אפילו לא הוגן, אבל הוא חשוב מאין כמותו. אני רוצה שכל ישראלי יזכור שסביר מאוד שהשיחה שלו עם אוהד זר תהיה הפעם הראשונה שבה אותו אדם מדבר עם ישראלי.
אם הישראלי הזה יהיה רועש, גס רוח, חצוף ולא נחמד, לצערי הם עלולים להכליל את כולנו כך. אבל מהצד השני, אם הישראלי הזה יהיה נעים, אדיב וידידותי, ויגרום לאדם שמולו לחשוב 'טעיתי לגביכם', הוא יכול לשנות את כל התפיסה שלו על מדינת ישראל.
זה באמת כל כך פשוט. אני רוצה שהישראלים יבואו, ייצרו חברויות, זיכרונות וקשרים. דיברתי עם כל כך הרבה זרים במונדיאל הזה, מכל מדינה בעולם, וזה פשוט כל כך מאחד. האנשים הרעים והמגעילים שרוקדים על דמם של יהודים לא ישתנו, אבל האמת היא שרוב האנשים, כמו שאמרתי, מעולם לא פגשו ישראלי.
כשמישהו חושב על ישראל כיום, הסיכוי שהוא שמע קודם כל משהו שלילי הוא גבוה מאוד. אבל אז הוא פוגש ישראלי ומבין: 'רגע, אבל זה בכלל לא מה ששמעתי עליכם'. אם אדם אחד מצליח להוכיח שהתפיסות על ישראל שגויות, הוא למעשה משנה את הדרך שבה אותו אדם יסתכל על ישראלים בעתיד".
"יהודים תמיד מנצחים"
ראינו ניסיונות רבים לגרש את ישראל מפיפ"א ומארגונים בינלאומיים נוספים. מה ישראל עצמה צריכה לעשות כדי להתמודד עם הניסיונות הללו?
"ממשלת ישראל לא צריכה לעשות כלום. היא צריכה להתרחק ככל האפשר מכל מה שקשור לתרבות, הוליווד ובידור, ולהישאר במסלול שלה - דיפלומטיה בינלאומית והגנה על העם.
מה שהישראלים צריכים לדעת הוא שאתם לא רוצים להיות במקום שבו אתם לא רצויים. גם אם פיפ"א הייתה מגרשת אתכם, או אם האירוויזיון היה מגרש אתכם, למה שתרצו להיות במקום שבו אינכם מוזמנים?
מבחינה היסטורית, לצערי, אם מסתכלים על התקופה שלפני השואה - זה מה שקרה ליהודים. שום דבר מזה אינו חדש. אנחנו תמיד מנצחים. אנחנו תמיד בונים לעצמנו משהו שטוב פי עשרה מכל מה שיש לאחרים".
איך אינפנטינו תופס את זה?
"ג'אני מדהים. לא רק שהוא יודע לנווט בין הקשיים הללו בפיפ"א, הוא גם יודע לנווט בתקשורת. כולם כעסו עליו כי לא הרחיק את ישראל, ועכשיו אנשים כועסים עליו כי לא הרחיק את איראן, ואני אומרת לעצמי - הם כל כך טיפשים.
מה שחשוב הוא שהספורטאים במדינות האלה, בין אם אני אוהבת את זה ובין אם לא, עבדו קשה מספיק כדי להעפיל. אז אינפנטינו אומר: 'מי אני שאעיף אותם החוצה?'
קודם כל, זו גישה מאוד צנועה. הוא לא חושב שהוא מעל כולם. בנוסף, אסור לפתוח לזה פתח, כי אין לזה סוף. לצערנו יש מלחמות, רוע וכאוס בעולם, והדבר היחיד שמסיח את דעתם של אנשים מכל הכאוס הזה הוא הספורט. אם ניקח גם את זה, לא באמת יישאר כלום".
"אי אפשר לומר שכדורגל הוא ספורט לעשירים"
לסיום, אני חייב להתייחס לפיל שבחדר: המחירים הגבוהים של הכרטיסים למונדיאל הנוכחי.
"באשר למונדיאל - גם ב-NBA משחקים של ניו יורק ניקס, במקומות הכי גרועים באולם, יכולים לעלות 7,000 דולר. זו לא תופעה שקשורה רק לפיפ"א. אין מה לעשות, אנחנו חיים בעולם קפיטליסטי.
מצד שני, הכדורגל עדיין נגיש. אני באמת רואה כאן אוהדים מכל העולם. נכון, הכרטיסים למשחקים המבוקשים אינם זולים, אבל הכדורגל הוא לא רק המונדיאל.
בארצות הברית אפשר לראות את מסי באצטדיון של מיאמי, במקומות מצוינים, ב-30 דולר בלבד לכרטיס. לכן אי אפשר לומר שכדורגל הוא ספורט ששייך רק לעשירים".
