עם ארבע זכיות, שתי סגנויות ושני חצאי גמר נוספים, איטליה היא נבחרת מונדיאלים. גם אם לא היתה באחרון ופישלה בשניים שלפניו, את האזורי תמיד מביאים בחשבון כשזה נוגע לגביע העולם. אליפות אירופה? זה כבר סיפור אחר. לאיטלקים זכייה אחת – בטורניר הביזארי של 1968 שכלל ארבע משתתפות והוכרע בהטלות מטבע ובמשחקים חוזרים – והרבה מאוד פספוסים וכמעטים.
יש שם הפסד לצרפת בגמר ב־2000 עם גול הזהב של דויד טרזגה, תבוסה מול ספרד בגמר של 2012 והרבה מאוד הדחות מוקדמות ומאכזבות. נוכח ההיסטוריה הזאת, ההיעדרות מהגביע העולמי ברוסיה ורצף טורנירים רעים, נדמה שצריך היה לקרות משהו מיוחד כדי שאיטליה תגיע ליורו כפייבוריטית. אבל זה קרה.
רוברטו מנצ'יני. הבור שג'יאמפיירו ונטורה השאיר אחרי שלא הצליח להעפיל למונדיאל ראשון זה 60 שנים היה כל כך גדול, שבמשך שלושה חודשים איטליה היתה ללא מאמן. כשמנצ'יני הגיע במאי 2018 היה לו רק לאן לעלות. הנבחרת היתה בשפל, הוותיקים פרשו, ודף לבן חלק נפרש בפני מאמנן לשעבר של מנצ'סטר סיטי ואינטר. אז מנצ'יני התחיל לצייר. הוא הביא שחקנים צעירים וחדשים ותוך זמן קצר הצליח להרכיב מהם ציור ברור, מתואם, איטלקי ומנצח. יש לו את השחקנים המועדפים, אבל הוא נותן תחושה שלכל אחד משחקני הסגל יש חלק ביצירה הסופית.
התוצאות. איטליה מגיעה ליורו עם רצף של 27 משחקים ללא הפסד. אפשר להתווכח על איכות היריבות, אבל אי אפשר להטיל ספק ביציבות ובמוכנות של האזורי. איטליה סיימה את מוקדמות הטורניר עם מאזן מושלם של 10 מ־10, סיימה ראשונה בבית שלה בליגת האומות כשהיא מקדימה את הולנד ופולין ופתחה את מוקדמות המונדיאל עם מאזן מושלם. את מוקדמות היורו היא סיימה עם 37 שערי זכות וארבעה שערי חובה בלבד, ולטורניר האיטלקים מגיעים אחרי שמונה משחקים עם רשת נקייה.
הסגל. לאונרדו בונוצ'י וג'יורג'יו קייליני עדיין כאן, אבל שאר הסגל מורכב מצעירים, שחקנים שנמצאים בשיא וכאלה שמסוגלים להפוך את החזון של מנצ'יני למציאות. אין פה כוכב־על בסדר גודל של אלסנדרו דל פיירו, פרנצ'סקו טוטי או אנדראה פירלו, ונדמה שהנבחרת אינה תלויה בשחקן אחד. "אני מאוד מרוצה כי הנבחרת משחקת מצוין ונראה שאנחנו מוכנים", אמר לורנצו אינסינייה; "המאמן יצר כאן אווירה מצוינת וגרם לכולנו לחזור וליהנות מכדורגל".
הסיטואציה. יש משהו סמלי בכך שמשחק הפתיחה יהיה באיטליה. ארץ המגף סבלה מאוד מהקורונה, היא היתה אחת הראשונות שחטפו מהנגיף, והיורו באולימפיקו ברומא, עם קהל, הוא סוג של סגירת מעגל למדינה ולנבחרת. במקום שבו הגאווה הלאומית מתפוצצת עם שירת ההמנון, איטליה יכולה לרכוב על גלי התחושה הזאת הכי רחוק שאפשר.
יש לה מאמן וסגל, היא בכושר מצוין והיא רוצה להעניק למדינה רגע גדול של נחת. הערב (22:00) היא מתחילה אצלה בבית, מול טורקיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו