מונדיאל 2026 הביא איתו כמה שינויים, אבל אחד מהם הופך ככל שהטורניר ממשיך לשנוי במחלוקת: בכל מחצית, בין הדקות ה-20 ל-25, המשחק נעצר לעד שלוש דקות לצורך "הפסקת שתייה” – שבטלוויזיה מתורגמת להפסקת פרסומות. לא משנה אם זה בצהריים המהבילים של מקסיקו בערב הקנדי הנעים – עוצרים. שותים. ממשיכים.
הפסקות השתייה בחסות...
פיפ"א מסבירה את הנוהל הזה כצעד שנועד לשמור על בריאות השחקנים – ויש לכך הגיון רפואי מוצק. עומס חום בכדורגל לא מתורגם ישירות למדחום, אלא נקבע לפי מדד WBGT – שמשקלל טמפרטורה, לחות, קרינת שמש ועוצמת רוח. לפי הנחיות פיפ"א הרפואיות, שאומצו גם על-ידי ארגון שחקני הכדורגל הבינלאומי FIFPRO, כשמדד WBGT עובר 26 מעלות יש לשקול הפסקות קירור – ומעל 28 מדובר כבר בסיכון בריאותי ממשי.
הבעיה היא שהחוק החדש לא מופעל רק כשחם בטירוף במקסיקו סיטי בצהריים – הוא מופעל בכל מקרה. הדבר הזה מתמיה את הצופים – אך אפילו המאמנים והשחקנים מתחילים לגרד את הראש.
וירג’יל ואן דייק, קפטן נבחרת הולנד, יצא נגד הנוהל בתדריך עיתונאים אחרי המשחק נגד יפן. כזכור, הולנד הובילה 2-1 לפני הפסקת השתייה במחצית השנייה, ואז, סמוך להפסקה ובעקבותיה, ביצע המאמן רונאלד קומאן שלושה חילופים, שאחריהם הולנד נראתה מחוץ למשחק, ויפן השוותה ל-2-2 בדקות הסיום.
האם החילופים היו מבוצעים אילולא פסק הזמן הכפוי? אין תשובה חד-משמעית. אבל ברור שהשאלה כבר לא תיאורטית: ההפסקה מספקת למאמנים חלון של עד שלוש דקות – זמן ממשי להתכנס, להחליף, לשנות מערך – שלא אמור להיות קיים בכדורגל. לכן, גם מי שמצדד בנוהל מבחינה רפואית, מתקשה להתעלם מכך שהוא משנה את צורת המשחק.
בריאות השחקנים היא דבר שאין עליו ויכוח. אבל חוק שמחלק כדורגל לרבעים בלי להגיד זאת בפה מלא – זה כבר ויכוח אחר לגמרי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו