פרסום סגל נבחרת ברזיל למונדיאל היה נראה כמו חג לאומי. טקס המשואות, גרסת הכדורגל. אחרי שעה של דיבורים, פוליטיקות וחלק אמנותי, המאמן קרלו אנצ'לוטי ניגש לענות לשאלה שסקרנה 200 מיליון ברזילאים. לא, השאלה היא לא מי יהיו 26 בני המזל שייסעו לטורניר, אלא אם ניימאר יהיה בפנים.
מבחינה ספורטיבית, אין הצדקה אמיתית לזימון של הכוכב בן ה־34, שחזר למועדון נעוריו סנטוס ומתקשה להשלים רצף של משחקים בלי פציעה. הוא גם לא מצליח לחלץ את קבוצתו ממאבקי התחתית. אין היגיון להעדיף אותו על פני, למשל, ז'ואאו פדרו, שכבש 23 שערים בעונת הבכורה בצ'לסי ונבחר לשחקן העונה של הבלוז.
ההחלטה לזמן את ניימאר היא הכל חוץ מרציונלית. בברזיל הוא "חצי אלוהים", ולאוהדים המקומיים אכפת יותר ממה קורה אצלם מאשר בליגות הגדולות באירופה. על שלטי החוצות במדינה שמקדמים את שידורי ליגת האלופות מופיעים מרקיניוס ואליסון, לא קיליאן אמבפה וארלינג האלנד.
יותר אנשים בברזיל יידעו לדקלם בעל פה את ההרכב של האלופה פלמנגו, מאשר לזהות את הארי קיין ברחוב. אין פלא שחוץ מניימאר, השחקנים שזכו לתשואות הרבות ביותר בקהל כשאנצ'לוטי הקריא את הסגל היו אלו מפלמנגו.
זה מסביר את הטירוף בברזיל סביב ניימאר. לא אכפת להם שהוא כבר שנים לא בטופ. הם עדיין זוכרים לו חסד נעורים, את השנים הקסומות בסנטוס בתחילת הקריירה. כי מה שקורה בבית זה מה שהכי נצרב בזיכרון, עם כל הכבוד לחבריו לנבחרת שעשו קצת פחות ממנו לפני שיצאו לקריירות מצליחות באירופה. וניימאר הוא בכל זאת גם מלך שערי הנבחרת בכל הזמנים.
על כן, אנצ'לוטי הבין טוב מאוד שניימאר יהיה הנושא הכי מעניין בנבחרת, בין אם יזמן אותו ובין אם לא. כל ההתעסקות התקשורתית תהיה בו, ואם לא יזומן אז הצל שלו יהיה שם. סיטואציה לא בריאה לנבחרת, שלוקחת את הפוקוס מהמטרה העליונה, להביא את גביע העולם השישי הביתה, ומעבירה אותו לסוגיה זניחה - מי יהיה השחקן ה-20 בסגל.
מעביר לשיא
זה לא מקרה ראשון מסוגו בכדורגל הנבחרות. ניימאר מצטרף לרשימה שכוללת את כריסטיאנו רונאלדו, וגם את ה"רונאלדו" שלנו - ערן זהבי. במונדיאל 2022 בקטאר, שכבר בו רונאלדו נחשב ל"זקן", בשמינית הגמר נגד שווייץ קיבל המאמן דאז פרננדו סנטוס החלטה אמיצה - לספסל אותו. גונסאלו ראמוס פתח במקומו והבקיע שלושער בדרך ל־1:6 מוחץ, אבל יותר מצלמות התמקדו בכוכב המסופסל מאשר בגיבור הרגע.
ברבע הגמר מול מרוקו ראמוס שוב פתח, פורטוגל נקלעה לפיגור, ורונאלדו נקרא להצלת המולדת כמחליף. זה לא עזר, ומרוקו המשיכה לחצי גמר. רונאלדו מירר בבכי, במה שהיה נראה אז כמשחקו האחרון במונדיאל - והשאלה של כולם, כמובן, הייתה למה הוא לא פתח.
זהבי, הכוכב הכי הגדול בדור האחרון בישראל והאיש שמושך את מרב תשומת הלב לטובה ולרעה, נופה מהסגל של אלון חזן. הסיבה? המאמן והמנהל המקצועי יוסי בניון לא הסכימו להיענות לבקשתו לחדר לבד במלון לפני משחקי הנבחרת - תנאי שממנו נהנה בהתכנסויות קודמות.
אי זימון זהבי היה הפיל שבחדר, הנושא שהעסיק את הכדורגל הישראל במשך שנתיים שבהן הוא לא היה חלק מהנבחרת. זה היה הצל שריחף מעל הנבחרת. וכנראה שהיה הרבה יותר נוח להיכנס לפינות האלו כשזהבי יחסית כבר היה אחרי השיא, ושזה לא היה קורה בשנים שבהן חורר רשתות בסין או במכבי תל אביב של ג'ורדי קרויף.
רק אחרי 7 באוקטובר ולקראת המשחקים שבהם העפלה ליורו 2024 הייתה על הפרק, החליטו הצדדים להתעלות לגודל השעה ולשלב כוחות מחדש. זה לא הספיק להעפלה אחרי אותם משחקים מול רומניה, שוויץ ובהמשך איסלנד, אבל לא היינו צריכים לשאול את עצמנו "מה היה קורה אם זהבי היה משחק".
בשביל המאמינים
ניימאר, רונאלדו וזהבי הם שלושה סופרסטארים ענקיים, כל אחד במדינה שלו. אבל הם גם חולקים רשימה שהיא לאו דווקא מחמיאה. העיסוק בהם מאפיל על שאר הנבחרת, גם אם באמת ובתמים לא רצו בכך. הם הנושא הכי מעניין כשהם נמצאים, הם הנושא הכי מעניין כשהם לא נמצאים.
כעת, חובת ההוכחה תהיה על ניימאר. הוא לא ישחק הלילה מול מרוקו בשל פציעה ועשוי לחזור למשחק הבא, אם כי גם כשיחלים לא ברור עד כמה הוא ישחק - מסיבות מקצועיות ובריאותיות כאחד. כל מה שברזיל מבקשת ממנו זה רגע קסם אחד. ואם זה יהיה רגע קסם שיוכל להכריע משחק בשלבי הנוקאאוט, מה טוב.
הכישרון ברגליים הוא מתנה מולדת שניימאר קיבל. הפציעות והקשיים לאורך הדרך, אלו שמנעו ממנו להגשים את הפוטנציאל שלו עד הסוף, הם העונש. עכשיו ניימאר קיבל עוד מתנה, מאנצ'לוטי, כי הוא לא באמת היה אמור להיות כאן.
זה עוד צ'אנס לקבע את עצמו כממשיך דרכם של פלה, גארינצ'ה, רומאריו ורונאלדו, כי לאף כוכב בברזיל הנוכחית אין את הסטאר קוואליטי שיש לו. לכל מי שהאמינו בו שהוא ראוי להיות שם, רק כי אותם אנשים לא היו יכולים לדמיין את נבחרת ברזיל, במונדיאל, בלעדיו.
