בקיץ 1997 הגיעו ללה מאסיה, האקדמיה המפורסמת של ברצלונה, שלושה שחקני נוער מוכשרים מהקבוצה הבאסקית הקטנה אנטיגוקו: ג'ון אלברס, מיקל ינגואס ומיקל ארטטה. שני הראשונים נעלמו ונשכחו, בעוד האחרון, שהיה אז בן 15, הפך לכדורגלן מוצלח - ולמאמן עוד יותר מוצלח.
אחרי שהוליך את ארסנל לזכייה ראשונה באליפות אחרי בצורת של 22 שנה, ארטטה ינסה להצעיד מחר את התותחנים להישג שאף אחד לא עשה לפניו, אפילו לא ארסן ונגר האגדי - זכייה בליגת האלופות. רצה הגורל, ובגמר הגדול באצטדיון "פרנץ פושקאש" בבודפשט תחכה לו פ.ס.ז', הקבוצה שבה רשם את משחקיו הראשונים ככדורגלן מקצועני, לפני כרבע מאה.
סגירת מעגל גדולה לא פחות עבור ארטטה תהיה במפגש עם מאמן אלופת צרפת, לואיס אנריקה, שאותו פגש לראשונה באימונים של ברצלונה. בעונה שעברה פ.ס.ז' ניצחה את ארסנל בחצי גמר ליגת האלופות, כששניהם על הקווים.
בהזדמנות ההיא המאמן הבאסקי אמר: "לואיס אנריקה הוא באמת מישהו מיוחד. פגשתי אותו לראשונה כשהייתי בן 16, כשהתחלתי להתאמן עם הקבוצה הראשונה של ברצלונה, והוא תמיד דאג לשחקני האקדמיה הצעירים. הוא תמיד תמך בנו. לכן הוא אדם שתחילה הערצתי כשחקן ואז כמובן גם כמאמן".
ארטטה הוסיף להרעיף שבחים על לואיס אנריקה, שמצידו זכר הכל: "מיקל היה אז שחקן צעיר מאוד, אבל כבר חלק מהסגל הרחב של הקבוצה הראשונה. כיום הוא אחד המאמנים הטובים בעולם, והפך את ארסנל מקבוצה לא הישגית לאחת הטובות בעולם. הוא מאמן ואדם גדול".
החלום שלא התגשם בברצלונה
ארטטה, שבילדותו שיחק על החופים של סן סבסטיאן עם חברו הטוב צ'אבי אלונסו, שגם הוא הפך למאמן גדול, חלם לשחק בקבוצה הראשונה של ברצלונה, לצידו של לואיס אנריקה, אבל זה לא קרה.
הקישור שלה אז, תחת המאמן ההולנדי לואי ואן חאל, היה עמוס בכוכבים. צ'אבי כבר היה בהרכב. אנדרס אינייסטה, הצעיר מארטטה בשנתיים, כבר הסתמן כדבר הגדול הבא, וגם פפ גווארדיולה שיחק.
כאשר ואן חאל פוטר במאי 2000, מחליפו לורנסו סרה פרר צירף לקבוצה את אלוף העולם הצרפתי עמנואל פטי והעדיף את פיליפ קוקו ההולנדי בהרכב.
השתלב בפריז סן ז'רמן
כאשר ואן חאל פוטר במאי 2000, מי שהחליפו היה לורנסו סרה פרר. המאמן הספרדי צירף לקבוצה את אלוף העולם הצרפתי עמנואל פטי ואת ההולנדי פיליפ קוקו.
כשהוא כמעט בן 19 הבין ארטטה שבמצב הזה אין לו שום סיכוי לשחק בקבוצה הראשונה, החליט לעשות שינוי, ובינואר 2001, אחרי שנתיים בקבוצת המילואים של בארסה, הצטרף לפ.ס.ז', שאותה אימן לואיס פרננדז (שהפך מאוחר יותר למאמן בית"ר ירושלים ונבחרת ישראל).
פ.ס.ז' של לפני 25 שנה לא הייתה האימפריה שהיא כיום. קבוצה מוכשרת ואטרקטיבית, אבל לא כזו שתוכל להתמודד על האליפות בצרפת. כאן ארטטה קיבל את ההזדמנות הראשונה הממשית, והוא לקח אותה בשתי הידיים. לצד הקוסמים, רונאלדיניו וג'יי ג'יי אוקוצ'ה, הקשר הבאסקי הצעיר השתלב מצוין.
בראיון ל"דיילי טלגרף" אמר פרננדז: "ידעתי שמיקל יהיה מאמן ביום מן הימים. הוא היה בחור שקט כשהחתמתי אותו, אבל הייתי מוקסם ממנו כשחקן".
ארטטה עצמו אמר: "זו היתה תקופה מדהימה ואהבתי כל רגע ממנה. תמיד אהיה אסיר תודה למועדון וללואיס פרננדז, כי הוא היה זה שהאמין בי כשהייתי רק בן 18. רונאלדיניו, אנלקה, אוקוצ'ה, פוצ'טינו, היינצה, הם היו כולם שחקנים מדהימים. רציתי להישאר שם, אבל הייתי שייך לברצלונה. הם לא הצליחו להגיע לסיכום, אז אחרי שנה וחצי עזבתי".
גורלם נקשר
ב־2006, הפעם הקודמת והיחידה שבה ארסנל שיחקה בגמר ליגת האלופות, היא הפסידה לברצלונה 2:1, במשחק שנערך בפריז. ביציע, כאוהד, ישב לואיס אנריקה עם בנו פאצ'ו. מאז הוא כבר הפך לאחד המאמנים הגדולים בעולם.
הוא הוליך את ברצלונה לזכייה בטרבל ב־2015 ועשה זאת שוב עם פ.ס.ז' בעונה שעברה. 20 שנה אחרי הגמר ההוא סגירת המעגל נמשכת, כשמאמן פ.ס.ז' מגיע לגמר בבודפשט במטרה לזכות בפעם השלישית בקריירה בליגת האלופות – ומי שעומד בדרכו הוא הנער הצעיר שאותו חנך בעבר הרחוק.
רגע, יש עוד טוויסט בעלילה. בנובמבר 2019 ארסנל פיטרה את מאמנה הספרדי אונאי אמרי, שנכשל בניסיונו להיכנס לנעליו הענקיות של ארסן ונגר. הנהלת התותחנים חיפשה מאמן חדש, והשם הראשון שעלה היה לואיס אנריקה.
הוא היה אז בתקופה הקשה בחייו, אחרי שבתו בת ה־9, שאנה, מתה מסרטן. אלו היו חודשים שבהם עזב את משרתו כמאמן נבחרת ספרד והתמקד במשפחה שלו, ולמרות ששקל את ההצעה האנגלית החליט לבסוף לחזור לאימון נבחרת מולדתו. באין ברירה, בארסנל הלכו על כיוון אחר והתפקיד הוצע לארטטה, עד אז עוזרו של פפ במנצ'סטר סיטי במשך שלוש וחצי שנים.
בשבת בערב כל המעגלים ייסגרו, זה של ארטטה מול האקסית פ.ס.ז' וזה של מערכת היחסים ארוכת השנים עם לואיס אנריקה, ולא משנה מי יהיה המנצח בסיומו של גמר ליגת האלופות - לחיצת היד, הברכות והחיבוק החם יהיו שם בוודאות.
