ב־22 מונדיאלים שנערכו עד היום רק שתי מארחות לא הצליחו לעבור את שלב הבתים. אלו היו דרום אפריקה ב־2010 וקטאר ב־2022, לא מעצמות כדורגל גדולות במיוחד. השנה גביע העולם ייערך לראשונה בשלוש מדינות שונות - ארה"ב, קנדה ומקסיקו.
לארצות הברית ומקסיקו יש יותר היסטוריה מדרום אפריקה ומקטאר, אבל יש מעצמות גדולות מהן. הן מעולם לא הגיעו לגמר, וגם השנה לא נחשבות לפייבוריטיות ללכת רחוק. ולמרות זאת, על כל שלוש המארחות יש לחץ כבד לנצל הזדמנות של פעם בקריירה, מונדיאל ביתי, כדי לעשות היסטוריה. אבל כפי שזה נראה כרגע, אף אחת מהן לא באמת מוכנה לרגע האמת.
כמו בכל מונדיאל, גם הפעם המארחות הוגרלו בדרג הראשון. על הנייר זה אמור היה לסדר להן בתים יותר נוחים ולצופה הניטרלי בתים יותר אפורים. עם זאת, לצערן, בבתים שלהן אין נמושות. במקום לקבל את האיטי או קורסאו, למשל, כל השלוש קיבלו מהדרג האחרון נבחרות שהעפילו מהפלייאוף האירופי.
חודש לפני המונדיאל, זה מצבן של שלוש הנבחרות המארחות שפוגשות את הזדמנות חייהן כשהן רחוקות מלהיות במצב אידיאלי.
ארצות הברית: שם גדול, בלי תוצאות
ארצות הברית תשחק בבית ד' מול אוסטרליה, פרגוואי וטורקיה. זה יכול להסתיים במקום ראשון, אבל באותה מידה האמריקנים עלולים להסתבך - אם במקום השלישי שיספיק להעפלה רק בחלק מהמקרים, ואם במקום האחרון שיוביל להדחה מוקדמת ומשפילה כבר בבתים.
לטובת הטורניר הביתי החליטו בנבחרת להנחית שם ענק, מאוריסיו פוצ'טינו, מאמן טוטנהאם, פריז סן ז'רמן וצ'לסי לשעבר, אבל התוצאות עד כה לא מעודדות. בגביע היבשתי בקיץ שעבר הם הפסידו למקסיקו בגמר, ובמשחקי הידידות האחרונים בחודש מארס מול בלגיה ופורטוגל הם הפסידו בבית 5:2 ו־2:0, בהתאמה. שני ההפסדים הללו הציבו מראה מול הנבחרת והראו עד כמה היא רחוקה ברמה מהנבחרות הגדולות באמת.
בזמן שפוצ'טינו מתקשה, האיש שחתום על הבאתו עזב רגע לפני הטורניר. המנהל הספורטיבי מאט קרוקר החליט בחודש שעבר, חודשיים לפני המונדיאל, לעזוב את תפקידו לטובת משרה דומה בערב הסעודית. האמריקנים טענו כי לפרידה לא תהיה שום השפעה על ההכנות המקצועיות, אבל מבחינת נראות זה לא אידיאלי.
הסגל אמנם שופע שחקנים מהליגות הבכירות באירופה, אבל רבים מהם שנחשבו לכישרונות מבטיחים בצעירותם - לא עשו את הפריצה שציפו. זה יוצר תלות גדולה במנהיג כריסטיאן פוליסיק, שיגיע אחרי שרשם במילאן עונה חלשה באופן משמעותי ביחס לשנתיים הקודמות.
נקודת החולשה של הנבחרת תהיה בין הקורות. במשך שלושה עשורים האמריקנים העמידו בשער אגדות כמו קייסי קלר, בראד פרידל וטים הווארד, שעשו קריירות ארוכות באירופה. עכשיו אין שוער ראשון שהוא קונצנזוס, וכל המועמדים משחקים ב־MLS.
ואם מחפשים נקודת אור בכוח, אז באוקטובר ובנובמבר ארה"ב ניצחה במשחקי ידידות את אוסטרליה ופרגוואי - כמה שבועות לפני שהתבשרה בהגרלה כי תפגוש אותן בשלב הבתים.
מקסיקו: הביתיות לא מבטיחה דבר
יותר משני עשורים רבצה על מקסיקו "קללת שמינית הגמר". בכל שבעת המונדיאלים בין 1994 ל־2018 הנבחרת הודחה כבר בשלב הנוקאאוט הראשון, ובמונדיאל בקטאר הרצף הזה סוף־סוף נשבר - אבל עם הדחה מאכזבת בשלב הבתים.
מקסיקו תפגוש במשחק הפתיחה את דרום אפריקה, ונוסף על כך תתמודד בבית א' גם מול צ'כיה ודרום קוריאה. המקסיקנים יכולים וצריכים לכוון למקום הראשון, אבל גם הם עלולים להסתבך שכן היריבות לא חלשות. וכך או כך, הציפיות במדינה הן הרבה מעבר להצלחה בשלב הבתים.
הישג השיא של הנבחרת בגביעי העולם לדורותיהם הוא הגעה לרבע הגמר. זה קרה בשני הטורנירים שהם אירחו, ב־1970 וב־1986. השנה הם יארחו את כל משחקי הבתים בארצם, אבל אף אחד לא יכול להבטיח להם שהמצב הזה יימשך גם בנוקאאוט (אם כי הקהילה המקסיקנית בארצות הברית תתייצב בגדול, אם וכאשר תצטרך).
בטורנירים קודמים הנבחרת היתה שופעת שחקנים מאירופה. בסגל השנה אין הרבה שגרירים ביבשת הישנה, ובטח שלא בליגות הגדולות. שחקנים רבים השתקעו בליגה המקומית, שיחד עם ה־MLS והליגה הברזילאית היא אחת משלוש הליגות הכי עשירות ביבשת אמריקה. כלכלית הם אולי מסודרים, אבל לנבחרת זה לא מועיל.
מעבר לכך, הליגה המקסיקנית לא ממש מתגייסת למשימה הלאומית. הנבחרת פתחה במחנה אימונים מוקדם בשבוע שעבר, כחודש לפני הטורניר, אבל חלק מהקבוצות המקומיות מציבות קשיים ומסרבות לשחרר את השחקנים המוזמנים בגלל ההתנגשות עם משחקי ההכרעה בליגה.
האירוח מכניס את הקהל המקסיקני לבלבול. מצד אחד, הם מצפים לנצל את הביתיות כדי להשוות את הישג השיא. אבל עמוק בפנים גם הם יודעים שעם דור כל כך פושר הביתיות היא הטיקט היחיד שלהם כדי להותיר חותם אמיתי.
קנדה: תנסה לא לעשות בושות
קנדה היא הנבחרת החלשה על הנייר מבין השלוש, אבל עדיין מדובר בדור זהב שלה. המונדיאל בקטאר היה הראשון שלה זה 36 שנה, אך היא הודחה בבתים על אפס נקודות. השנה הם יפגשו בבית ב' את שווייץ, קטאר ובוסניה, והפעם המקום האחרון כבר לא יתקבל בהבנה.
לנבחרת יש ככל הנראה את השחקן הבכיר בצפון אמריקה - אלפונסו דיוויס מבאיירן מינכן. התלות בו גדולה, אך הבעיה היא שקשה לסמוך עליו. בשנים האחרונות דיוויס נחשב לאחד הכוכבים הפציעים בעולם. כל קנדה עוצרת את נשימתה בכל פעם שהוא עולה על המגרש בתקווה שהוא לא ייפצע, ולצערה זה קורה יותר מדי.
בחודש דצמבר האחרון חזר דיוויס למגרשים אחרי 260 ימי התאוששות מקרע ברצועה הצולבת. מאז הוא הספיק להיפצע שלוש פעמים נוספות, כולל בשבוע שעבר. הפציעה האחרונה צפויה להשבית אותו לחודש, והיא הכניסה אותו למרוץ נגד הזמן כדי להיות כשיר לפתיחת המונדיאל.
גם אם בסופו של דבר יתאושש בזמן, אף אחד לא יכול להתחייב שהוא יישאר בריא לאורך כל הטורניר, כי סטטיסטית הוא עלול להיפצע שוב תוך כדי המונדיאל עצמו. בעקבות שרשרת הפציעות דיוויס לא לבש את מדי הנבחרת מאז מארס 2025, לפני יותר משנה. בלעדיו הנבחרת הודחה כבר ברבע גמר גביע הזהב (טורניר צפון־מרכז אמריקה) בקיץ שעבר.
גם הכוכב השני של קנדה, ג'ונתן דיוויד, לא מגיע בסיטואציה נוחה. אחרי שנים אדירות בליל, כולל האליפות האחרונה שהקבוצה הצליחה "לגנוב" לפ.ס.ז', השנה החלוץ עבר ליובנטוס ויש לו שמונה שערים בלבד בכל המסגרות.
הביתיות אמורה להיות יתרון עבור שלוש הנבחרות, אבל נכון לעכשיו נראה שהמטרה הריאלית עבור המארחות היא רק לא לקרוס תחת הלחץ.
