בעוד 100 ימים בדיוק, באצטדיון האצטקה במקסיקו סיטי, במשחק בין מקסיקו לדרום אפריקה, ייפתח המונדיאל הגדול אי־פעם. חמישה שבועות, 48 נבחרות, 104 משחקים. טורניר אחד שיתפרס על פני ארה"ב, קנדה ומקסיקו, ויתרחש בתוך מציאות גיאו־פוליטית סוערת במיוחד, בעולם מתוח ומקוטב.
בין המלחמה בקרטלי הסמים במקסיקו למלחמות שמטלטלות את המזרח התיכון, מונדיאל 2026 יהפוך להיות במה מעניינת ושונה מכל מונדיאל שהיה עד היום, כשבמרכז האירוע, או מעליו, אדם אחד: נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. האקט האחרון שלו, בסיום הקדנציה הראשונה כנשיא ה־45 של ארה"ב, היה להילחם על זכויות אירוח הטורניר הזה עם השכנות מדרום ומצפון.
מאז עברו 8 שנים, הרבה השתנה בעולם, וכעת טראמפ שוב נשיא, המארח המרכזי של המונדיאל, שאחריו שום דבר כבר לא ייראה אותו דבר.
"ההצהרות הפוליטיות של טראמפ נראות הרבה יותר כמו אירוע מדיה מעולם הספורט מאשר מהפוליטיקה", אומרת בר אומנסקי, חוקרת פוליטיקה ותרבות אמריקנית, בראיון להסכת "שער למונדיאל" מבית תאגיד השידור "כאן".
האופן שבו טראמפ הכריז על התקיפה באיראן ביום שבת האחרון מדגים בדיוק את מה שאומנסקי אומרת. טראמפ עמד על הפודיום, עם כובע מצחייה אפור שעליו כתוב USA בפונט קלאסי ובצבע Navy Blue, משל היה שחקן שנבחר ראשון בדראפט ה־NBA. ככה זה אצלו. הכרזות על סיפוחים, איומים צבאיים, נאומים דרמטיים - הכל זה "שואו".
להחזיר טובה לפיפ"א
בחודשים האחרונים טראמפ איים לספח את קנדה ודיבר על תקיפות נגד קרטלים במקסיקו - שתי שותפותיו לאירוח המונדיאל; הוא העלה רעיון "לרכוש" את גרינלנד, חטף את ניקולס מאדורו נשיא ונצואלה והביא להפיכה במדינה; ובסוף השבוע האחרון הוביל מתקפה באיראן יחד עם ישראל, שבה חוסל המנהיג העליון של הרפובליקה האסלאמית עלי חמינאי.
במקביל, הוא כל הזמן מייצר אינטראקציה עם המונדיאל ועם כדורגל. על השולחן בחדר הסגלגל הוא מחזיק בדגם של גביע העולם, הוא הניף עם שחקני צ'לסי את גביע העולם למועדונים, הזמין את כריסטיאנו רונאלדו לבית הלבן, קיבל את פרס פיפ"א לשלום, ולבסוף הציע לשנות את השם של כדורגל בארה"ב מ־Soccer ל־Football, במקום פוטבול אמריקני. שינוי כזה הוא זעזוע בתרבות הספורט האמריקני.
"הסיפור כאן הוא מערכות היחסים של טראמפ מול ה־NFL ופיפ"א", מסביר מומחה הכדורגל האמריקני עדן רויטפרב מ־BabaGol. "נשיא פיפ"א ג'יאני אינפנטינו מעניק לו פרס עולמי לשלום, מאפשר לו לארח את המונדיאל, ונותן לו הרבה במה.
"לעומת זאת, יש לו סכסוך ותיק עם ה־NFL, בעיקר סביב הניסיונות הכושלים שלו לרכוש קבוצה, אבל גם המחאות הפוליטיות של שחקני הליגה, ובראשן זו של קולין קפרניק עם כריעת הברך המפורסמת בהמנון. כל הדיון המחודש הזה, 'פוטבול או סוקר', הוא בסך הכל דרך נוספת של טראמפ לעקוץ את ה־NFL, ולהחזיר טובה לג'יאני אינפנטינו".
מעבר לזה, כדורגל משרת את טראמפ בתחזוק המשמעות של המותג שלו עצמו. "כל עולם הספורט, והמונדיאל בפרט, מייצר לגיטימציה להזדהות עם דגל והמנון", אומרת אומנסקי. "זו תחושת שייכות מאוד ספציפית, וטראמפ משתמש במנגנון הזה כהלבנה לסוגיות של אמריקניזציה וערכי ה־Make America Great Again, והוא מתיישב על זה מושלם".
במובן מסוים הכדורגל - המשחק של העולם, זה שלא הומצא בארה"ב - הופך אצל טראמפ לכלי מושלם להחדרת הרעיונות שלו, והמהומה התקשורתית התמידית שהוא מנסה לייצר לא עובדת רק כלפי חוץ, היא גם מכוונת פנימה. ארה"ב חווה כמה משברים: חשיפת תיקי אפשטיין, אינפלציה שמכרסמת במעמד הביניים, מחאות על מדיניות ההגירה ומתיחות סביב פעילות כוח ICE, וברקע הכנה לבחירות הבאות.
רגע מכונן
"טראמפ משגשג בנקודות מתח וחוסר עקביות", מוסיפה אומנסקי. "לנסות לצקת משמעות עמוקה מדי לכל מהלך שלו זה לפעמים לתת לו יותר מדי קרדיט. הרבה מזה נועד לייצר רעש שמצטלם מצוין". זה לא אומר שכל מהלך של טראמפ הוא בהכרח נכון. זה גם לא אומר שהמונדיאל הבא הוא "רע" או "טוב" לכדורגל, אבל זה כן אומר שהכל קורה בתוך אותה "תודעת טראמפ", שבה חוסר הבהירות שולט, במטרה להשאיר את כולם מהופנטים.
המונדיאל הזה, ש־75% ממשחקיו ייערכו בארה״ב, ישוחק ברובו במדינה שנמצאת בתהליך הגדרה עצמית חדש. בעידן של כאוס, כדורגל מייצר סדר רגשי ומשמעות קולקטיבית. זה משרת את טראמפ היטב.
בכלל, בטורניר שמגדיר מחדש את הגודל, הקצב ותהליך המסחור שעובר עולם הכדורגל, יש חיבור נדיר בעל השלכות נדירות על המשחק. בשיחות סגורות עם גורם בכיר בפיפ"א נאמר ל"ישראל היום" ול־BabaGol, כי בדרך כלל מדינה שמארחת מונדיאל הופכת למדינה שפועלת לפי הנחיות פיפ"א. לפי ההתנהלות בהכנה למונדיאל 2026 הוא צפוי להיות הראשון שבו פיפ"א, כולל הבכירים ביותר, עובדת בכפוף לנשיא ואפילו עבורו.
איך כל זה ישפיע על הכדורגל עצמו בארה"ב? בכירים ב־US Soccer, התאחדות הכדורגל האמריקני, וב־FIFA אמרו ל"ישראל היום" ול־BabaGol כי אחרי המונדיאל הקרוב "אין דרך חזרה" בכל מה שקשור למקום של הכדורגל בתרבות הספורט האמריקנית.
חלקם אפילו מעריכים שהכדורגל יעבור את ההוקי בפופולריות, ואולי יאיים על הבייסבול כענף השלישי הכי פופולרי במדינה. האם זה באמת יקרה? קשה לדעת, אבל הכדורגל כבר נמצא שם, בדור הצעיר, בקהילות הלטיניות, באקדמיות, במסכי הטלוויזיה ובמיליונים שצופים בפרמייר ליג ובליגת האלופות. אם הנבחרת האמריקנית תגיע רחוק, עם טראמפ ביציע, זה עשוי להיות רגע מכונן, גם תרבותית.
דבר אחד ברור: מונדיאל 2026 יתרחש בקצב של טראמפ: מהיר, בלתי צפוי, עם הצהרות גדולות - בדרך לייצר מציאות אלטרנטיבית. הנה תסריט אפשרי: נבחרת איראן, בין אם של הרפובליקה האסלאמית ובין של איראן החופשית והחדשה, מגיעה לארה"ב לטורניר ראשון. אפשר רק לדמיין מה טראמפ יעשה מאירוע כזה.
