הפסד לכולם: האם מונדיאל 2026 עלול להפוך למשבר פוליטי עולמי?

מונדיאל 2026 בסכנה.

הטריגר הוא ההתבטאויות והמהלכים של דונלד טראמפ סביב גרינלנד, שנתפסים באירופה כהתגרות בוטה.

התגובה לא איחרה לבוא, ובמספר מדינות החלו לעלות קולות שקוראים לשקול חרם על המונדיאל, שצפוי להתקיים בארצות הברית, קנדה ומקסיקו.

בגרמניה, סגן נשיא התאחדות הכדורגל אמר בפומבי שזה הזמן לדון ברצינות באפשרות של חרם.

באנגליה הנושא נמצא בשיח פנימי, ובצרפת הדגישו כי אין החלטה כזו כרגע, אך הדלת לא סגורה. בשבועות הקרובים צפויה אופ"א לגבש עמדה רשמית, והכיוון שלה עשוי להשפיע על כלל היבשת.

כל זה מתחבר לתהליך עמוק יותר שעובר על פיפ"א בשנים האחרונות. הארגון, שבעבר ניסה להציג עצמו כגוף ניטרלי, הפך לשחקן פוליטי כמעט מוצהר. הענקת פרס איש השלום לדונלד טראמפ סימנה עבור רבים באירופה קו אדום, וחיזקה את התחושה שפיפ"א כבר לא רק מארגנת טורנירים, אלא גם בוחרת צדדים.

זו כמובן לא הפעם הראשונה שמונדיאל עומד תחת איום חרם. גם לפני הטורניר האחרון בקטר נשמעו קריאות דומות, בעיקר סביב סוגיות של זכויות אדם ותנאי העסקת העובדים שבנו את האצטדיונים. בפועל, הנבחרות הגיעו, הקהל הגיע, והכדורגל ניצח את הביקורת.

מי שמנסה כעת ללבות את האש הוא ספ בלאטר, נשיא פיפ"א לשעבר, שטען לאחרונה כי הקהל האירופי צריך להצביע ברגליים ופשוט לא להגיע למונדיאל בארצות הברית, ובכך לגרום נזק כלכלי למארחת. אמירה אירונית למדי מצד מי שהיה מזוהה יותר מכל עם השחיתות של הארגון.

בשלב הזה, אין סכנה אמיתית לביטול המונדיאל. אבל כן יש סימן ברור לכך שהטורניר הגדול בעולם כבר לא מנותק מהמציאות הפוליטית. ואם אירופה תבחר ללכת עד הסוף, פיפ"א עלולה למצוא את עצמה במשבר הגדול בתולדותיה.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

ויש גם מי שמביט מהצד עם חיוך קטן. כי אם כמה נבחרות חזקות באמת יישארו בבית, אולי דווקא נפתח חלון הזדמנויות לא צפוי. גם זה, בסופו של דבר, חלק מהכדורגל.