אורות הטלוויזיה באולפן התוכנית "גוד מורנינג בריטיין" בקושי כבו כאשר פול גאסקוין, שחקן נבחרת אנגליה לשעבר בן ה-58, אמר ש"החיים טובים כרגע", לפי המירור. הוא הופיע בתוכנית כדי להציג את ספרו החדש Eight ולדבר על ההתמכרות לאלכוהול שעיצבה את חייו הבוגרים.
"זה מאבק מתמיד", אמר, והוסיף כי הוא יכול להישאר פיכח "חודשים על גבי חודשים" לפני ש"נפילה של יומיים" משאירה אותו "אומלל". הוא נזכר כי השתתפות במפגשי אלכוהוליסטים אנונימיים הייתה הרגע שבו סוף סוף קיבל את העובדה שהוא אלכוהוליסט.
כשנשאל אם התנזרות מוחלטת היא אפשרית, גאסקוין ענה: "לא ממש. עשיתי את זה ארבע וחמש שנים, זה כמו כל דבר אחר". כשנשאל מה האלכוהול עושה לו עכשיו, הוא ענה: "סיוט. פעם הייתי שיכור שמח, אבל עכשיו אני שיכור די עצוב, למעשה". הוא הודה שלפעמים הוא משכנע את עצמו שמשקה אחד לא יזיק, ואז מתפרע שבועות לאחר מכן.
הספר Eight בוחן התמכרות, טראומת ילדות ושיאי קריירה. "זה לא קשור לכדורגל, אלא למה שעברתי", כתב. הכותרת מתייחסת הן למספר החולצה שלו כשחקן כדורגל והן לילד בן שמונה – אחיו של חברו – שמת בזרועותיו לאחר שנפגע ממכונית.
"הרמתי אותו מהארון כשהייתי בן עשר בלבד. אני זוכר שהוא היה קפוא", הוא נזכר. הטרגדיה הזו עוררה אצלו טיקים חמורים עד כדי כך שאמו פנתה לעזרה פסיכיאטרית עוד כשהיה בבית הספר. הכדורגל הפך למפלט שלו, והכישרון שלו זיכה אותו ב-57 הופעות בנבחרת אנגליה בין 1988 ל-1998, כולל השער ביורו 96 שהפך לחלק מהזיכרון הלאומי בבריטניה.
אך האלכוהול ליווה אותו גם על המגרש. "זה היה בהפסקת המשחק – המאמן שאל אותי אם שתיתי, ואני עניתי שלא. הוא ענה: 'אז לך ותשתה'. שתיתי תשע כוסות ברנדי, הבקעתי פעמיים והייתי איש המשחק", הוא סיפר על גמר גביע הליגה הסקוטית ב-1996.
המחיר היה כבד. בתחילת השנה הוא נמצא מחוסר הכרה בביתו בדורסט ושהה במחלקת טיפול נמרץ, דיווח הסאן. "אלכוהול כבר לא מתאים לי", אמר, וציין כי כיום הבולמוסים נמשכים ימים ספורים ולא שבועות.
הספר גם חוזר לנישואיו הקצרים לשריל פיילס, שהגישה בקשה לגירושין שנה לאחר החתונה. גאסקוין כינה את הנישואים "טעות" ואמר שהניתוק בן שלושה חודשים מהוריו "הרס" אותו. שריל תמכה בו מאוחר יותר, כאשר הוא אושפז בכפייה מטעמי בריאות נפש ב-2008.
כשנשאל בטלוויזיה אם השתייה שיפרה אי פעם את משחקו, הוא התלוצץ: "אני חושב שזה גרם לי לשחק טוב יותר", אך ההומור פינה את מקומו לכנות והוא הודה: "הצלחתי, ברגע האחרון, להישאר על הרגליים ולהישאר בחיים".
גאסקוין הוא אחד מהכדורגלנים האנגלים האיקוניים ביותר בדורו, ונחשב בעיני רבים לסמל לגאונות ולפזיזות של ספורטאי. "ברור שעשיתי כמה דברים משוגעים", אמר, "אבל עכשיו אני מנסה להסתכל על החיים בצורה אחרת".
