השעה היא 9:04 בבוקר. שמש שקרנית מצליפה בעומדים על מדרכות מפרצי המוניות שמחוץ לנמל התעופה לוטון. מחכה לי לפחות שעת נסיעה למרכז לונדון, וליאם, נהג ותיק שלפני רגע הוריד זוג נוסעים מקיימברידג', מזהה את שמות הבנים שלי המקועקעים בעברית על ידי השמאלית. "אני לא יודע מה בדיוק כתוב שם, אבל אשתי, יהודיה שמשפחתה היגרה לכאן מפולין אחרי המלחמה, לימדה אותי כמה מילים בשפה שלך, עברית נכון?".
אני מחייך. זו התחלה טובה לטיול בממלכה. אחרי שסגרנו מחיר, כי גם באנגליה נהגי המוניות ינצלו הזדמנות לא להפעיל מונה, אנחנו יוצאים לדרך, וליאם ממהר לשאול אותי אם אני אוהב כדורגל. "זאת אחת הסיבות המרכזיות שטסתי לכאן", עניתי מרוצה מהנושא שיכול בקלות להעביר את הזמן על הכביש עד למלון. הוא מרוצה גם ומצהיר: "אני אוהד של לידס כבר יותר מ-50 שנה. יש לכם עוד שחקנים טובים כל כך כמו מנור סולומון?". אני מתנצל בפניו שבכל הקשור לכדורגל איכותי ישראל היא לא הכתובת, ושנדרשות בקושי אצבעות של כף יד אחת כדי למנות את מי שמתאימים לקבוצת פרמייר ליג.
"אני מקווה שטוטנהאם תמכור לנו את מנור בקיץ", ממשיך הבריטי המהיר והזהיר לנווט אותי ליעד, ונראה שבנוסף לכיסא הנהג הוא היה יכול בקלות לשבת על כיסא הפרשן של "סקיי ספורטס" לצד תיירי הנרי וג'יימי קראגר. הוא מעלה נקודה שלא התקשיתי להסכים איתו עליה: "מנור חייב לשחק בלידס בעונה הבאה אם הוא רוצה להצליח בפרמייר ליג. טוטנהאם לא תיתן לו את ההזדמנות הזאת, ואם הם יימכרו אותו בסוף לקבוצה קטנה יותר אחרת בפרמייר ליג, נאמר בורנמות' או וולבס, הוא יצטרך להוכיח את עצמו מחדש".
אני מקשה עליו: "אפילו לאברטון לא כדאי לו ללכת? הם ממש רוצים אותו". ליאם מתעקש: "גם לא הם. בכל קבוצה אחרת, גם בסדר גודל שלנו, הוא יהיה חייב להתחיל לעשות את כל הדרך מהתחלה. לתפוס את המקום שלו מחדש. בלידס כבר מכירים אותו, הוא מוכח ויקבל את הבמה להתפתח. כולם ירוויחו".
"אין מקום כמו הבית"
הנסיעה הורידה הילוך, מתפתלת ברחובות הפנימיים של מרכז לונדון, ומערכת הניווט הצביעה שבעוד דקות ספורות אנחנו מגיעים לנקודת הסיום. ניצלתי את הזמן שנותר וסיפרתי לו על האופציה של מארסיי וגם על הסיבה הפוליטית שהורידה את האפשרות הזו ממדף ההצעות. ליאם המשיך בשלו: "לא כדאי לו לצאת לליגה במדינה אחרת ולנסות להתאקלם מחדש. את אנגליה הוא מכיר היטב. הוא כבר מצא בית אצלנו ואין מקום כמו הבית".
אחרי שזרקתי לו שמות מלידס הגדולה של שנות ה-70, ביניהם בילי ברמנר, "שחקן טופ" לדבריו, המונית עצרה בפתח מלון סט. ג'יל. לפני שנפרדנו לשלום, הוא ביקש ממני דבר אחד: "במקצוע שלך בטח יש לך גישה למנור סולומון, אז תגיד לו בבקשה שהמקום הכי נכון בשבילו זו לידס. אני מבטיח שאפילו נמציא לו שיר חדש".
