האוהדים הטורקים שאגו "ישראל, ישראל" - זו הסיבה המפתיעה

לפי ההערכות כ-40,000 טורקים, אולי אפילו יותר, צפויים להיות הערב (שלישי) באצטדיון סיגנל אידונה פארק כדי לדחוף את הנבחרת שלהם. אמנם חלקם הגדול של האוהדים הללו נולד, גדל וגר בגרמניה, אבל כשהנבחרת שלהם מגיעה לטורניר גדול, בטח במדינה שבה הם קיבלו את הערכים, התרבות והשפה הדומיננטית שלהם, כמובן ההתרגשות גדולה.

פה בדורטמונד, ואת האמת שגם בערים אחרות בגרמניה, אפשר להבחין משיחה קצרה בהבדל בין בין אלו שנולדו בטורקיה ועברו לגרמניה ועוד יש להם זיקה חזקה לטורקיה, לבין אלו שנולדו וגדלו פה וייתכן שחלקם הגדול אפילו לא ביקר בטורקיה בכל חייהם, מה שהופך אותם להרבה יותר פתוחים בראשם ובדעתם.

לא רחוק מאצטדיון האדיר של סגנית אלופת אירופה אני פוגש את אמרה, ארג'אן ופאתי. את האמת שבהתחלה צילמתי אותם מגשר, הם שאלו מרחוק איפה התמונה תתפרסם וכשעניתי "בעיתון בישראל", הם רדפו אחרי ושאגו "ישראל, ישראל". שאלתי אם יש להם בעיה עם זה והם אמרו שלא. אמרה, הבחור עם הכובע טמבל, אמר לי שהוא גר בברלין, נולד פה והוא חושב שאת כל הבעיות בין האנשים, בדומה לבעיה הישראלית-פלשתינית, עושים הפוליטיקאים. "זה מסובך", הוא אמר. "אין לי משהו רע נגד ישראל, אבל יש אנשים שלא מבינים את הדברים כמוני, שאני חי בגרמניה".

כמה שניות לאחר מכן ראיתי זוג חמוד – שמם סלים ובסטה (BESTE) שאליהם הצטרף עוד בחור, שגם הוא אמרה (נראה שכל גבר שלישי טורקי הוא אמרה). גם איתם כמובן שוחחתי על המצב בארץ הקודש ושאלתי אם יש להם בעיה עם ישראל.

סלים אמר שהוא ובת זוגו חיים בכלל באמסטרדם. "המנטליות שלנו שונה מהמנטליות של הטורקים שחיים בטורקיה. הם מושפעים מדברים אחרים, מתקשורת אחרת, והרבה יותר מפחדים לומר את דעתם, אנחנו הרבה יותר ליברלים". עוד יותר מוקדם פגשתי עוד בחור צעיר בשם ארקאן שגם הוא גר בברלין. הוא לא הסכים שאני אצלם אותו, אבל אמר שפוליטיקה לא מעניינת אותו. אולי הוא חשש, אולי זו האמת, אבל בכל מקרה נראה שאפשר לסמן מגמה. בסוף, גם אנחנו מושפעים מחדשות והקליאשה ש"כל העולם שונא אותנו" מקבל קצת פרשנות אחרת בשטח.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

ואיך אפשר גם בלי כדורגל? שאלתי את סלים אם לדעתו ארדה גולר יצליח איפה שהרבה כישרונות טורקים אחרים שסומנו לגדולות נכשלו. הזכרתי את צ'נגיז אונדר, למשל, שבטורקיה בנו עליו הרים וגבעות. "אני חושב שגולר יהיה משהו אחר. הוא משהו מיוחד, המשפחה שלו מאוד שומרת עליו והוא הגיע למועדון הכי טוב בעולם. אם הוא יהיה סבלני הוא יהיה אגדה בטורקיה". כשנפרדנו לשלום סלים נתן לי טפיחה על השכם וחייך פעם נוספת. הוא הלך לכיוון הדוכנים של האוכל. שאלתי אותו "אתה רעב?", "לא", הוא ענה, "אבל הרבה זמן שלא אכלתי לחמג'ון".