זהו זה. אחרי ציפייה ארוכה, סוף סוף הגענו לבוקר המשחק הראשון של יורו 2024. חזרתי פעם נוספת ל-Marienplatz רק כדי לגלות שהסקוטים שהיו אתמול שעות על גבי שעות ברחובות לא באמת קמו היום מאוחר. הם בטח ישנו בטיסות או בנסיעות ברכבות שמחכות להם אחרי המשחק הערב. הגרמנים, שאתמול היו רדומים, יצאו היום בכמויות הרבה יותר גדולות. הרבה יותר חולצות של המאנשאפט נראו בשטח והחנות הרשמית של באיירן מינכן ברחוב Weinstraße שמוכרת היום מרצ'נדייז של הנבחרת הלאומית מפוצצת באנשים. המוכרות דואגות למלא אספקה כדי שכל מי שחפץ במשהו בצבעי אדום, צהוב, שחור יוכל לרכוש.
מחוץ לחנות אני פוגש את יאניס בן ה-30 ואח של בת זוגו ניקו בן ה-29. הם הגיעו מאוסנברוק בצפון גרמניה למשחק ויישבו במעלה האליאנץ בקטגוריה 3. שאלתי אותם למה הגרמנים נראים רגועים כל כך ומסתבר שאימפריית הכדורגל שמארחת את האליפות מגיעה צנועה. "אחרי הכישלון בשני המונדיאלים האחרונים כולם מחכים לראות מה יהיה הערב. אני מקווה שננצח 0:4 אבל אסתפק גם בשלוש נקודות", אומר ניקו. כשאני שואל על מה אפשר להישען, הוא אומר שטוני קרוס יכול לעשות סדר שלא היה הרבה זמן.
אחרי עונה אדירה שבה הפך מפוטנציאל ענק לאחד השחקנים הטובים באירופה, קשה שלא לבדוק עם השניים מה הם חושבים על פלוריאן וירץ. למרות הדאבל האדיר עם לברקוזן וההתעניינות שהוא זוכה לה מריאל מדריד וברצלונה, הם לא ששים להכתיר את הקשר המוכשר בן ה-20 למושיע של הכדורגל המקומי. "הוא היה השנה מדהים אבל כבר היו לנו לא מעט כישרונות שאחרי זה נעלמו. צריך לראות אותו לאורך זמן כמה שנים ברצף ורק אחר כך יהיה אפשר להפוך אותו לכוכב גדול", מנתח יאניס.
לפני שנפרדנו לשלום שאלתי אותם בכמה כסף הם מוכנים למכור את הכרטיסים שלהם. "אני לא אמכור את הכרטיס, אין סיכוי", אמר ניקו. כשסיפרתי לו שכמה דקות לפני ספסר הציע לי כרטיס "רק" ב-7,000 יורו, הוא הסתכל על יאניס בהלם במבט שאומר "אחי, אתה מבין שיש לנו זהב ביד?".
