"אנחנו איראן, לא הרפובליקה האיסלאמית". מי שעומד מאחורי המילים האלו הוא לא פחות ולא יותר מאשר אגדת הכדורגל האיראנית עלי כרימי, ששיחק בבאיירן מינכן ובשאלקה הגרמניות והופיע 127 פעמים במדי "טים מלי", נבחרת איראן. ביום ראשון כרימי צייץ את המשפט הזה ל-16 מיליון עוקביו ברשתות החברתיות, ואף הגדיל לעשות כשהוסיף תמונה של שתי ידיים, אחת בצבעי דגל ישראל, אחת בצבעי דגל פרס שקדם להפיכה האיסלאמית באיראן, כשהן שלובות אחת בשניה.
ירי הכטב"מים והטילים שנורו מאיראן לישראל הותירו את העולם במתח בסוף השבוע האחרון. שלב הגישושים במה שמאיים להתדרדר למלחמה מזרח תיכונית כוללת בואכה מלחמת עולם, סיפק תגובות מעניינות מדמויות איראניות בכירות, כמו כרימי. במקביל קרו בכדורגל האיראני בסופ"ש האחרון אירועים שביטאו את המתח הפנימי הגדול שקיים בין ה"אויבת הגדולה ביותר" של ישראל, לבין בני עמה - האיראנים.
הפוסט של עלי כרימי
We are Iran,
— ali karimi (@alikarimi_ak8) April 14, 2024
not the Islamic Republic
ما ايران هستيم،
نه جمهورى اسلامى
❤️🤍💚✌🏼#ایران #Iran #وطنم pic.twitter.com/AozjJekiBk
בשבת, בעיר תבריז קרה אירוע נדיר. במשחק ליגה בין טרקטור סאזי המקומית - אחת הקבוצות הפופולריות ביותר באיראן - לבין זוב אהאן, לראשונה מאז 1979, נכחו אוהדות נשים באצטדיון יאדגר אמאם. היו מקרים נקודתיים בהם אוהדות כדורגל נכחו במשחקים בטהראן ובספהאן, אבל לא בתבריז, ולא במשחק של טרקטור סאזי שמביאה כשבעים אלף כמעט לכל משחק.
כניסת נשים לאצטדיונים באיראן היא נושא שצובר תאוצה בעשור האחרון, אחרי שבמשך עשרות שנים, מאז המהפכה האיסלאמית, הדבר לא התאפשר. מחאות של אוהדות כדורגל התחילו עוד בעשור הקודם, במקביל לתופעה מחתרתית של נשים שמתחפשות לגברים כדי להיכנס למשחקים. לפני מספר שנים אוהדת אחת כזו נתפסה ונשפטה לשישה חודשי מאסר, וכייאוש הציתה עצמה מחוץ לבית המשפט בטהראן. מאוחר יותר היא מתה מפצעיה. המקרה הזה הצית סערה גדולה, והיה אחד המקרים שקדמו למחאת החיג׳אב שהתפוצצה אחרי שמשמרות הצניעות של המשטר האיראני הכו וגרמו למותה של צעירה בשם מהסה אמיני שלא חבשה את חיג׳אב כראוי.
מוות זה גרר את איראן לחודשים ארוכים של הפגנות, והביא לניתוק ואנטגוניזם עמוק בין העם האיראני לשלטון האייתולות. לאחרונה המאבק לכניסת הנשים לאצטדיונים נושא פירות, כאשר במשחקים מסוימים ישנם יציעי משפחות, שם כמות מוגבלת של אוהדות יכולה להיכנס למשחק. מה שקרה בתבריז בסוף השבוע, זה חידוש.
"זה לא סתם שדווקא בסוף השבוע הזה, כשיש כזה מתח ביטחוני עם סכנה למלחמה של ממש בין איראן לישראל, הרשויות פתאום מאפשרות לאוהדות להיכנס לאצטדיון בתבריז", אומר ל"ישראל היום" פרשאד עזיזי (שם בדוי, לבקשתו), עיתונאי כדורגל באחד מעיתוני הספורט הגדולים באיראן. "בכל פעם שהמשטר רוצה להסית את עיני הציבור מהדברים האיומים שהוא עושה, מנסים להשתמש בספורט ובכדורגל כדי לטשטש את האנשים. לאפשר לאוהדות להגיע זה מבורך וכולנו מחכים לזה, אבל כשזה קורה בזמן תקיפה כזו, אתה מבין שזה פשוט הסחת דעת", הוא סיכם.
זו לא היתה התקרית היחידה בסוף השבוע האחרון בכדורגל האיראני, שרמזה לכך שיש מתח באוויר. בסיום משחק בין אלומיניום אראק לאלופה אסתגלאל טהראן, אוהדת ללא חיג׳אב פרצה למגרש וחיבקה את שוער אסטגלאל והנבחרת חוסיין חוסייני, שבמבוכה חיבק אותה חזרה כאשר הוא מגן עליה מהסדרנים. בתגובה הוא הותקף על ידי אנשי הביטחון במקום. בסרטון שהופץ ברשתות החברתיות רואים את המאבטחים והסדרנים מנסים למנוע ממנה להגיע לדשא, בזמן שאוהדי אסטגלאל שנכחו במקום צועקים "בושה, בושה". חוסייני יעמוד בהמשך השבוע לוועדת משמעת של ההתאחדות לכדורגל שם יקבע עונשו. האוהדת לפי דיווחים תעמוד למשפט, וכעת נושא הכניסה של נשים לאצטדיונים ייבחן מחדש בכללותו.
Iranian goalkeeper was attacked by lsIamic regime police after he hugged a female fan !!pic.twitter.com/qDojSNDnzB
— Azat Alsalem (@AzzatAlsaalem) April 13, 2024
אי אפשר לנתק את הכדורגל האיראני והספורט האיראני מרחשי הלב של העם האיראני, שחלק גדול ממנו סובל וסולד מהמשטר האיראני ומעשיו יותר מכל ציבור אחר. סלידה והתנגדות זו באה לידי ביטוי בשתיקה של שחקני נבחרת איראן בשירת ההמנון במשחקי המונדיאל האחרון, בהזדהות של כדורגלנים וספורטאים בעלי שם כמו סרדר אזמון ועלירזה ג׳האנבאחש עם מחאת החיג׳אב, ובהתבטאויותיו של עלי כרימי, שבשנים האחרונות הפך למתנגד קולני מאוד נגד המשטר האסלאמי ומשמרות המהפכה, עד שנאלץ לגלות מהמדינה ולחיות בחו"ל, ורכושו עוקל והוחרם.
כל אלו מבטאים את רגשותיהם של מיליוני איראנים באיראן עצמה ובגולה, שלא מזדהים עם הפעולות שנוקט משטר הרפובליקה האיסלאמית. קודם כל כלפי האיראנים עצמם, כמו אוהדות ואוהדי הכדורגל במדינה, ועד פעולות כמו שיגור טילים לישראל שעשויים לגרור את המזרח התיכון למלחמה. זה לאו דווקא אומר שכרימי ומיליוני איראנים אכן אוהבי ישראל וציונים גדולים, אלא שאם ההתלבטות היא בין ישראל למשטר האיראני, מיליונים רבים בקרב העם האיראני יהיו נגד המשטר שלהם.
