מה היה קורה אם נבחרת ישראל היתה משחקת בגביע אסיה?

במשך השנים עלתה לא פעם השאלה האם מבחינה ספורטיבית נכון היה לישראל לעבור ולשחק באירופה או להישאר לשחק באסיה.

מבחינה פוליטית-מדינית ברור שישראל לא היתה יכולה להישאר באסיה בשל החרמות מהמדינות הערביות והסיכון הביטחוני לשחק מולן, אבל מבחינה מקצועית הרמה באסיה נמוכה משמעותית מאירופה והיתה מאפשרת לנו להגיע להישגים גבוהים, ומי יודע אולי אפילו להעפיל למונדיאל.

אתמול (שישי) כתבנו עלשוויין של יריבות ישראל בליגת האומות והראינו את הפערים הכלכליים העצומים, באסיה למשל רוב הנבחרות מוערכות משמעותית פחות מישראל.

קחו למשל את קטאר וירדן, שתי הנבחרות שישחקו היום (17:00) בגמר גביע אסיה. בזמן ששווי השוק של ישראל הוא 53.6 מיליון יורו, השווי המוערך של הסגל הקטארי הוא 15.9 מיליון יורו, ואילו השווי של הירדנים עוד פחות – 13.65 מיליון יורו.

על הנייר ובטבלאות האקסל, קטאר נחשבת לאיכותית יותר מיריבתה בגמר בזכות ליגה מקומית יקרה ומלאת כישרונות בינלאומיים. השחקן היקר בסגל של הנבחרת הוא אקראם עפיף שמשחק בקבוצת אל סעד המקומיות ושוויו בשוק השחקנים מוערך ב-4.5 מיליון יורו. אחריו נמצא את החלוץ אלמוז עלי שמשחק בקבוצת א-דוחייל יחד עם פליפה קוטיניו ותחת המאמן כריסטוף גאלטייה, לשעבר בפריז סן ז'רמן. שוויו המוערך של עלי הוא 2.5 מיליון יורו.

דווקא לירדנים יש את השחקן היקר ביותר שיעלה היום לדשא באצטדיון האייקוני בלוסייל. קוראים לו מוסא אל טמארי שמשחק במונפלייה הצרפתית ושוויו בשוק השחקנים 6 מיליון יורו. שאר השחקנים בנבחרת הם בעלי שווי שוק של פחות ממיליון יורו, וחלקם גם מוערכים בסכומים נמוכים ביותר.

מעבר למענק בסך של 5 מיליון יורו שיגיע להתאחדות של הנבחרת הזוכה, זכייה בתואר תקפיץ את ערכם של שחקני מחזיקת הגביע ותסייע לחלקם אף לצאת לאירופה ולשדרג משמעותית את הקריירה ואת חשבון הבנק. ורק אנחנו נמשיך לחשוב מה היה קורה עם נבחרת ישראל היתה משחקת באסיה ולא באירופה.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות