האירוני הוא שגם בעולם הספורט האמריקני הישן עם סדרי העדיפויות הישנים - מיאמי הייתה עכשיו מרכז התעניינות. לואיס אראז, שחקן בייסבול ונצואלני בקבוצה המקומית הגיע לממוצע חבטות 400, ומאיים להשוות שיא של טד וויליאמס משנת 1941.
בשנים עברו זה היה גורם לעיתונות ניו יורק לרדת דרומה ברכבות. בעולם הספורט המודרני משחקת כרגע העיר הן בסדרת גמר ה-NBA והן בסדרת גמר ההוקי קרח. אבל כל מה שמעניין הוא העולם של מחר. וליאו מסי - אולי על סף ירידתו מבימת ההיסטוריה לטובת קיליאן אמבפה או ארלינג הולאנד הופך באחת לסיפור הגדול של העיר. היבשת. העולם.
זה סיפור של קריאת המשחק וסיפור של מיקום. שתי תכונות שהיו הבסיס לשני עשורים עוצרי נשימה שקיבלנו ממסי. בעוד יריבו המיתולוגי כריסטיאנו רונאלדו לוקח כסף עצום בכדי לנסות להבריק את התדמית של המדינה החשוכה בה הוא משחק - מסי בא לחבר תרבויות.
אני שוהה בימים האחרונים בסאות׳ ביץ׳, מיאמי לגמר ה-NBA. לאחרונה הייתי כאן לפני רבע מאה מאותה הסיבה. את היעדר השפה האנגלית אצל הרבה מהתושבים נימקו אז בכך שהם היו מהגרים דור ראשון. אבל זו טעות. זוהי לא עיר מהגרים בדרכה להיטמע להיות עיר אמריקנית. מלבד מזג האוויר, זה לא ״כור היתוך״. זוהי עיר דרום אמריקנית בתחומי ארצות הברית. עם תרבות ומוסיקה מקומיים. מומחי בלשנות אפילו מתעדים את היווצרותה העתידית של שפה היספנו-אנגלית.
שוחחתי שלשום עם נער היספני שמככב בכדורסל בפארקים המקומיים. שאלתי אותו איך כנער היספני הוא מעדיף כדורסל על בייסבול. התשובה שלו הפתיעה אותי. רוב הדור שלו משחק כדורגל. החלום להפוך לאמריקאים דרך הבייסבול עבר. הם מתחברים לענף מהבית. וליאו מסי יגיע לאזור של העולם שחלקו מזכיר את דרום אמריקה הרבה יותר מברצלונה האלגנטית.
לא כמו רונאלדו
אחזיר אתכם יותר מעשור לתדרוך עיתונאים של ההתאחדות האמריקנית במהלך גביע העולם בדרום אפריקה. הם דיברו על פרוייקט דיוויד בקהאם, בקרוב הבוס של מסי, ששיחק בלוס אנג׳לס גלאקסי. הוא תואר בהצלחה גדולה בכך שהביא ״קהל ספורט מסורתי״ - ביטוי מכובס ל״אנשים לבנים״ - למגרשים. המגרשים היום מלאים. מסי יביא משהו אחר: את החיבור לקהל שבאמת יכול להפוך את הכדורגל בארצות הברית למשהו עולמי תחרותי.
באותה שיחה גולגל עוד רעיון. לגבי הסיטואציה בה הכסף האירופאי משמיד בעצם כדורגל הקבוצות הדרום אמריקני. כל כוכב זוטר מעדיף לשחק בוולבס מאשר בפלמנגו, נאסיונל או ריבר פלייט. התכנית הגדולה העתידית היא איחוד האמריקות. דמיינו לעצמכם את הדבר הבא: ליגת אלופות מריו עד טורונטו, עם קבוצות בבואנוס איירס, סאו פאולו, מדיין, מקסיקו סיטי, ניו יורק, מיאמי ושיקגו. עם שעות שידור לפריים טיים של צפון אמריקה. זה שינוי הרבה יותר דרמטי מאשר ״שייחים נותנים כסף״. הכסף של מסי עומד להגיע מחברות כמו אפל. הם יודעים דבר או שניים על איך להרוויח אותו חזרה.
היום של איחוד האמריקות לא בהכרח קרוב. בין היתר בגלל ממסד מסואב בהתאחדויות הדרום אמריקניות. אבל הוא לא מדע בדיוני. ב-2016 נעשה ניסוי ראשון עם ״קופה אמריקה סנטינרו״ משותף לצפון ולדרום. מסי הפסיד בגמר בפנדלים.
עכשיו, בסאות׳ ביץ׳. בנקודה הפיזית בה האמריקות נפגשות לשונית ותרבותית - מסי בא לחבר יבשות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו