כשלואיס אנריקה ראה ב־6 בדצמבר את אשרף חכימי המרוקאי כובש מהנקודה הלבנה, ומכניע את אונאי סימון בשמינית גמר המונדיאל בקטאר, הוא ידע שזה לא רק סיום דרכה של נבחרת ספרד בטורניר. הוא ידע שזה גם סוף הדרך שלו כמאמן ה"לה רוחה". גם הוא הבין שאלופת העולם מ־2010 צריכה לשנות פאזה, ואכן - לקברניטי ההתאחדות לא לקח יותר מדי זמן, והם מינו כמחליפו את לואיס דה לה פואנטה, כנראה הדבר הכי שונה שיש מלואיס אנריקה.
דה לה פואנטה אמנם נראה תחילה כמו מינוי מפתיע, אבל אם בוחנים את הדרך שלו לתפקיד, אפשר להבין מה עבר בראש של האנשים הקובעים בספרד. הוא הצליח מאוד גם כמאמן נבחרת הנוער עד גיל 19 וזכה עימה ביורו 2015, ושנה לאחר שמונה למאמן הנבחרת עד גיל 21, הוא זכה ביורו 2019. כמו כן, העובדה שהוא הוביל את הנבחרת האולימפית של ספרד למדליית כסף בטוקיו ב־2020, פירושה שהוא עבד עם רוב שחקני הסגל הנוכחי של ספרד, עם רוב הכישרונות הגדולים שצומחים לנו מול העיניים - פדרי, גאבי, ניקו וויליאמס ועוד רבים.
בניגוד ללואיס אנריקה הנוקשה, הדבר הכי חשוב אצל דה לה פואנטה הוא היחס האבהי שהוא מעניק לשחקנים. הוא לא מתבייש לעשות לשחקנים שיחות נזיפה, אבל עם זאת הוא לא פגיע, לא נוטר טינה. עם מרקו אסנסיו, למשל, היו לו חילוקי דעות לאחר שזה ויתר על יורו עד גיל 21, אבל הוא לקח אותו למשחקים האולימפיים. בנקודת הזמן הזו, כשספרד נבנית סביב הדור החדש שלה ועדיין רוצה לזכות ביורו 2024 ובמונדיאל 2026, מערכת היחסים בינו לבין השחקנים היא דבר שחשוב לו.
דה לה פואנטה מאמין גדול במשפטי מחץ מרגשים. הוא אוהב להכין משפט מיוחד לכל משחק חשוב כדי לעורר מוטיבציה. הוא אדם דתי, ובהרבה הזדמנויות הוא מקבל השראה מאמונתו לבטא את עצמו. הוא מנסה להגיע לליבם של השחקנים דרך מילים, ולא פעם הוא קשוב לרצונות שלהם או לדעתם.
בלי רשתות חברתיות
אם לואיס אנריקה ראה את שחקניו מכדררים את הכדור עד מוות מול מרוקו ולא שינה דבר, המערך של דה לה פואנטה יהיה הרבה יותר גמיש. בניגוד ל־3-3-4 הקלאסי, הוא צפוי לשחק בשיטת 1-3-2-4 שיכולה להשתנות גם למערכים אחרים, והמטרה היא כמובן לשלוט בכדור, אבל לא בכל מחיר. הקשר המרכזי מתחת לחלוץ הוא דמות חיונית עבורו, כך ששחקן כמו פדרי אמור להיות המנוע שלו כשיהיה כשיר.
אם אצל לואיס אנריקה הטכנולוגיה היתה משמעותית והשחקנים לעיתים התאמנו עם אוזניות כדי לקבל מסרים, דה לה פואנטה מסורתי יותר. קצת איש של פעם. מובן ששיטות האימון של ספרד מתקדמות כמו בכל אירופה, אבל הוא יותר קשוב לצוות שלו. הוא אוהב להחליף רעיונות והוא מקדיש תשומת לב רבה למאמן השוערים, מיגל אנחל אספנייה, שנחשב יד ימינו.
דבר נוסף - במשך זמן רב נראה היה שלואיס אנריקה התאהב במשרה שלו, וגרם לא פעם לרעש סביבו לגבור על האינטרסים של הנבחרת שלו. הוא היה פורץ דרך בהרבה דברים שעשה, החל מרכיבה על אופניים חשמליים בזמן אימון ועד להתחייבות לענות לשאלות האוהדים בשידור חי ברשתות בזמן שהמונדיאל בקטאר מתקיים. המאמן היוצא הרגיז את התקשורת בכך שסירב להתראיין לעיתונים גדולים, אבל דה לה פואנטה כבר הצהיר כשהוצג: "אני לא משתמש במדיה חברתית, ולעולם לא אעשה זאת".
נוסף על כך, דה לה פואנטה יותר מחובר להתאחדות ולמאמנים, והוא מבקר בהרבה משחקים. דה לה פואנטה הוא חידה בעיני לא מעט אנשים, כולל אוהדי כדורגל ספרדים. הדרך שבה סרחיו ראמוס הודיע על סיום דרכו בנבחרת עם נאום "אני מאשים", שכוון בעיקר למאמן הטרי, שמה זרקור על היכולת שלו לנהל את השמות הגדולים, דבר שיהווה את המבחן הגדול ביותר עבורו בתפקיד הגדול הראשון שלו. הוא שיחק ברמות הגבוהות כמגן שמאלי באתלטיק בילבאו ובסביליה, אך מעולם לא אימן ב"לה ליגה", אף שהיה להוט לקבל את ההזדמנות הזו. עכשיו, אפילו שהוא כבר בן 61, חובת ההוכחה עליו - וזו חובה לא פשוטה. רק תנו לו צ'אנס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו