אווירת החגיגה מתחלפת בדריכות: הכנות אחרונות לשבוע האחרון במונדיאל

1. קטאר גדושה בשחקני עבר. פה גבריאל בטיסטוטה חולף על פניך, שם ג'ון טרי מוסר ד"ש, הנה קרלוס ואלדרמה, גארי ליניקר ויורגן קלינסמן, ואיכשהו איקר קסיאס מפנה לי את המקום על רכב גולף קטן שמסיע אנשי תקשורת מנקודה לנקודה. "שב אתה, אני אעמוד", אמר לי שוער העבר הספרדי.

הלם. אז נכון ששחקני עבר הם אנשים כמו כל האנשים, אבל הם גם זיכרון מהלך. הנוכחות שלהם מעניקה עומק לאירוע, מזכירה כמה כוח יש לגביע העולמי. האנשים הלכאורה רגילים האלה עשו דברים גדולים לפני שנים ואפילו עשורים, וזכו בתהילת עולם. יש סביבם הילה, יש להם מעמד שתוקפו לא יפוג לעולם. הם מחברים בין מה שהיה למה שמתרחש, ואפילו שנתקלים בהם כל יום, כל היום, זה עדיין מאוד מרגש.

• ההפוגה מגביע העולם ארוכה מדי? אל דאגה, החגיגה בקטאר נמשכת.היכנסו לערוץ המונדיאל המיוחד של "ישראל היום" בטלגרם.

2. בדרך כלל היסטוריה היא עניין של בדיעבד, אבל במקרה של מרוקו ההיסטוריה מתרחשת בהווה. השער של יוסוף א־נסירי מול פורטוגל - נגיחה אייקונית מעל לידיו המושטות של דיוגו קוסטה - היה עוד רגע בסיפור שכבר עכשיו ברור שילווה דורות של מרוקאים, אפריקנים ואנשים בעולם הערבי. השילוב בין העובדה שמרוקו הזאת היא הנבחרת האפריקנית הראשונה שמעפילה לחצי גמר הגביע העולמי לכך שזהו הטורניר הראשון אי־פעם שנערך בעולם הערבי מייצר סצנות שיופיעו בספרים ובסרטים. השמחה הבתולית של המרוקאים מעניקה לטורניר הזה צבע חדש, טרי, מרענן. הסיפור הזה אמנם לא הסתיים עדיין, אבל כבר בשלב הזה ברור שזה סיפור שאותו צריך לספר.

3. בכדורגל לכל סיפור טוב יש כנראה גם סיפור רע. הרי אם יש מנצחים, בהכרח יש גם מפסידים. אם יש את מרוקו, אז יש את כריסטיאנו רונאלדו. וכמו שההישג של האפריקנים היסטורי, כך גם ההדחה של הפורטוגלים. איתה הגיע לסיומו הפרק של אחד השחקנים הגדולים בתולדות המשחק בגביע העולמי. פרק שכולל שערים בחמישה מונדיאלים שונים, השחקן היחיד לעשות זאת, אך גם חוסר יכולת לשים את ידיו על הפרס הגדול מכולם. ועבור כדורגלן שזכה בכל מה שיש לענף להציע, שניפץ כל שיא ונגע בפסגות הכי גבוהות, האכזבה היתה קשה מנשוא.

ההבנה שזה לא יקרה הולידה את אחד הרגעים הכי עוצמתיים בטורניר הזה, רגע אנושי טהור של אדם שהצטייר כעל־אנושי מרבית חייו. הדמעות של רונאלדו במנהרת השחקנים היו כל כך אמיתיות וכנות, כל כך נוגעות ומרגשות, שאי אפשר להישאר אדיש אליהן. במידה רבה הסוף שלו הוא הסוף של תקופה מדהימה, והסוף הזה ממש כאן.

4. הימים האחרונים בטורניר גדול שונים מאוד מהימים הראשונים. מה שמתחיל כחגיגה גלובלית בה כולם שווים ונמצאים באותה נקודת פתיחה - תוניסאים וברזילאים, מקסיקנים ואנגלים, אוסטרלים וצרפתים - מתנקז בסופו של דבר לארבעה מחנות של אוהדים ששרדו את הסינון האכזרי. אווירת הקרנבל מפנה את מקומה לאווירה של מתח, ואפילו הפנינג המוזיקה הרועש מקופל ומאופסן לטובת צליל אותנטי של דפיקות לב וקריאות עידוד.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

בסיום סוף השבוע הדרמטי של רבעי הגמר התפזר העשן לגמרי, ורחובות קטאר נותרו עם המוני מרוקנים וארגנטינאים, מעט קרואטים שעושים הרבה רעש ומספר לא גדול של צרפתים. כל מפגש בין אלה לאלה מייצר מבטים וחילופי מילים, הקנטות וגיצים, ברור לכולם שנגמרו המשחקים.