המונדיאל הוא אירוע שמקבץ אליו לא רק את הכדורגלנים הטובים בעולם אלא גם את עיתונאי הספורט הבכירים בתבל. אחד מהם הוא רפאל הוניגשטיין, אחד מכתבי הכדורגל הבכירים של האתר ה"אתלטיק", ומי שכתב את הביוגרפיה של יורגן קלופ.
כל מי שעוקב בשנים האחרונות אחרי הכדורגל הגרמני בתקשורת דוברת האנגלית קרא את כתבותיו של הוניגשטיין ושמע אותו בפודקאסטים השונים. הוא בעצם השגריר של הכדורגל הגרמני באנגליה – ובמקביל הוא גם השגריר של הכדורגל האנגלי בגרמניה. את הוניגשטיין פגשתי כאן בקטאר ואתמול ישבו לשוחח ממש לפני שהוא עלה על המטוס בחזרה לאשתו ושלוש הבנות בלונדון.
"אני חוזר כי נבחרת גרמניה הודחה ואני מיציתי את המונדיאל הזה", הוא אומר לי. "אם אני צריך לסכם, אז מבחינת האווירה זה לא היה מונדיאל טוב. בטח שזה לא מתקרב לאווירת הקרנבל האותנטית שהייתה בגרמניה ב-2006 ובברזיל ב-2014. חוץ מהאוהדים של ארגנטינה, ברזיל והנבחרות הערביות, לא הייתה כאן אווירת כדורגל אמיתית. זה הרגיש כאילו כולם כאן בתוך איזו בועה".
"אני זוכר שהגעתי לדוחא ב-2009 לסקר את משחק הידידות בין אנגליה וברזיל. זה היה חלק ממסע הקידום של קטאר לאירוח המונדיאל. כל העיר הייתה מכוסה בשלטים ואני אמרתי לעצמי, אין שום סיכוי שזה יקרה. והנה, זה קרה!"
הוניגשטיין שהה כאן בקטאר בתקופת המונדיאל באותה וילה יחד עם כמה קולגות שבמהלך השנים הפכו לחברים טובים, חבורה של עיתונאי כדורגל שכל אחד מהם מגיע ממדינה אחרת ומתמחה באותה מדינה – אבל הבסיס שלהם הוא לונדון והם עובדים בעיקר עבור כלי תקשורת דוברי אנגלית, כמו ה"אתלטיק".
אני מדבר על גיים בלאגה, מחבר הביוגרפיות של מסי, כריסטיאנו רונלדו, פפ גווארדיולה ומאוריציו פוצ'טינו, שהוא ספרדי. ז'וליין לארונס הוא צרפתי, ג'יימס הורנקאסל מתמחה בכדורגל האיטלקי וכאמור ראפל הוניגשטיין הגרמני, שבטוויטר יש לו יותר מחצי מיליון עוקבים. כל מי שמאזין בקביעות לפודקאסט הפופולרי Football Daily של ה-BBC (כמוני למשל) מכיר את האנשים המוכשרים הללו, שמעמיקים את הידע של חובבי הכדורגל דוברי האנגלית בכל מה שקורה במדינות אחרות.
"גיליתי את עולם העיתונות ונשאבתי"
"כולנו פועלים מלונדון כי היא הפכה לבירה של הכדורגל המודרני, הרבה בזכות הפרמייר ליג" מסביר לי הוניגשטיין. "ב-20 השנים האחרונות הגלובליזציה רק הלכה והתחזקה, ולפרמייר ליג מגיעים השחקנים והמאמנים הטובים ביותר מכל העולם. זו הליגה הכי בינלאומית שיש, ומבחינתי יש את הסיפור של קלופ בליברפול וג'וד בלינגהאם שמשחק בדורטמונד. פעם הייתה סברה שהאנגלים מכונסים בתוך עצמם ולא מעניין אותם מה שקורה מעבר לים. זה לא נכון. הם רוצים לשמוע מאיתנו מה קורה בגרמניה, ספרד, צרפת, איטליה, דרום אמריקה".
הוניגשטיין עצמו הגיע ללונדון ב-1993 כשהיה בן 20. "הגעתי אחרי שסיימתי את הקולג' והתחלתי ללמוד משפטים. אבל אז גיליתי את עולם העיתונות ונשאבתי", הוא מספר. ההתחלה הייתה כאשר דיווח לעיתונים בגרמניה על הכדורגל באנגליה. לאחר מכן החל לכתוב ב"גרדיאן" האנגלי על הכדורגל הגרמני, והפך לאוטוריטה בנושא. לפני 3 שנים הוא הצטרף לצוות הכותבים של "האתלטיק" כאשר באתר הספורט האמריקני החליטו שהגיע הזמן לסקר גם "סוקר".
האתר נוסד ב-2016 והתמקד תחילה בענפי הספורט האמריקנים הגדולים – פוטבול, בייסבול, כדורסל והוקי. אבל ההצלחה הביאה להחלטה להתרחב גם לענפים נוספים. המודל של האתר היה מלכתחילה שונה: המודל העסקי התבסס על הכנסה ממנויים, וללא פרסומות. זה היה מסוכן – אבל הצליח מעל ומעבר. היום יש לאתר למעלה מ-1.1 מיליון מנויים ובינואר השנה הניו יורק טיימס רכש אותו ב-550 מיליון דולר.
"האתלטיק" שלחו למונדיאל בקטאר 18 אנשים, שכללו לא רק כתבים אלא גם צלמים, פודקאסטרים ועורכי פודקאסטים. והרייטינג בשמיים. ב-2017 פרסם הוניגסטיין את Bring The Noise – הביוגרפיה של יורגן קלופ, שאותה הוא כבר עדכן כמובן פעמיים, אחרי הזכייה של ליברפול בליגת האלופות ואחרי הזכייה באליפות. הספר הפך להצלחה ענקית בגרמניה (היה בין 10 רבי המכר) ובאנגליה, תורגם ל-15 שפות ונמכר במאות אלפי עותקים.
"קלופ לא התראיין לספר, אבל הוא סייע לי המון במהלך הכתיבה", מספר לי הוניגשטיין. "הוא בעצם פתח לי דלתות, כי אנשים שרציתי לראיין הסכימו לדבר רק אחרי שהוא אישר להם. כן, יש אנשים שקצת מפחדים ממנו", הוא מחייך.
הקשר הישראלי
ויש לרפאל הוניגשטיין גם נקודה יהודית, ואפילו ישראלית. "הסבים שלי הגיעו לגרמניה מפולין. הם ניצולי שואה שהיו במחנות ההשמדה דכאו ובוכנוואלד ואחרי מלחמת העולם השנייה הגיעו למינכן" הוא מספר. "ההורים שלי נולדו ב-1948 במינכן ואני נולדתי ב-1973. גדלתי בקהילה יהודית קטנה שבה כולם הכירו את כולם. האנטישמיות בשנות ה-70 וה-80 הייתה מתחת לרדאר. היו לי אולי שני מקרים בהם חוויתי אנטישמיות. הייתי פעיל מאוד בתנועה הציונית 'הבונים' ואחרי שסיימתי את בית הספר נסעתי לישראל ולמדתי עברית באולפן בתל אביב. לצערי את רוב העברית כבר שכחתי..."
ובכל זאת, הקשר עם ישראל לא נותק, שכן כמה שנים לאחר מכן הוא פגש בחורה מרמת גן, התחתן איתה בישראל ונולדו לו שלוש בנות. "אמי עברה לגור בישראל כך שאני מבקר אצלכם די הרבה". אז אשתו מגיעה מישראל, הוא גר כבר 30 שנה בלונדון, אבל הוא היה ונשאר אוהד שרוף של באיירן מינכן. "לא אוהד", הוא מתקן אותי, "חבר מועדון, מאז שנות ה-80. הצטרפתי כאשר למשחקים של באיירן היו מגיעים פחות מ-30 אלף איש, ואז היה קל להשיג כרטיס, לא כמו היום".
ומה דעתו על המונדיאל הבא שיתקיים ב-2028? ראפה הוניגשטיין אומר: "מונדיאל עם 48 נבחרות זה רעיון גרוע. אבל מבחינת פיפ"א זה הגיוני – יותר משחקים, יותר כסף. השאלה אם ימצאו את הפורמט הנכון, כי בתים של שלוש נבחרות זה רעיון אידיוטי. השאלה איך מארגנים אירוע כזה בלי להוסיף עוד שבוע, כי המועדונים מאוד יכעסו אם זה יקרה. בכל מקרה זה יהיה כמו שלושה מונדיאלים במקביל – אחד בקנדה, אחד במקסיקו ואחד בארה"ב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
