בעוד אומות הכדורגל גדולות וקטנות עדיין נאבקות על גביע העולם, מגיעות הידיעות מברזיל כי פלה הועבר למחלקה לאנשים בסיום חייהם. כוכב העבר חולה בסרטן המעי, הוא בן 82 ובטיפולים אין עוד טעם. נותר לקוות כי הסבל אינו גדול ושהסימפטיה העולמית מקלה עליו.
ישנם עוד כדורגלנים, בני זמננו ואנשי דורות קודמים, שהוכתרו בתואר הבלתי רשמי של "גדול הכדורגלנים בכל הזמנים", וכולם עשו זאת כמובן עם כדורגל עוצר נשימה. אבל הקייס של פלה הוא שונה במשהו, הוא במידה רבה קייס תרבותי-אנושי. לשם כך אנחנו צריכים להבין את העולם של 1958.
האימפריה הבריטית בשלבי התפרקות אחרונים ואת מקומה יורשת המלחמה הקרה בין ברית המועצות לארה"ב. עד 1964, שום שחקן שחור לא זכה באוסקר, שום מוזיקאי שאינו לבן לא התקרב לפופולריות של פרנק סינטרה או בינג קרוסבי.
אפילו בספורט עוד לא התרחשה אינטגרציה אמיתית. רק קבוצות אירופאיות שיחקו בגמר כאשר הוא נערך באירופה. כניסת שחורים לספורט האמריקני הייתה בחיתוליה. עוד אין מוחמד עלי, אין עדיין את מתמחי האתלטיקה הקלה מאפריקה.
גם הכדורגל היה רחוק מלהיות המשחק שהוא היום. גביע העולם, עדיין קטן בהרבה מהמשחקים האולימפיים והוא ממודר לחלוטין. רק קבוצות דרום אמריקניות שיחקו בגמר כשהוא נערך בדרום אמריקה.
גביע העולם בכדורגל בינלאומי לקבוצות - גביעי אירופה - קיים רק שנתיים. אין כמובן שידורי טלוויזיה ישירים. אלופי ענף האגרוף מרוויחים בסדרי גודל משמעותיים יותר מכדורגלנים, והענף עדיין נתפס ככזה ששייך למעמד פועלים.
15 שנים לאחר מכן, כשפלה פורש מכדורגל - עומד הענף בראש ההיררכיה של ענפי הספורט וברזיל שולטת בו באופן מוחלט. יתרה מכך, האפשרות שכל אדם מכל רקע ומכל תחום יהיו סופרסטארים עולמיים מתרחשת לנגד עיננו.
למה דווקא הילד הזה מטרס קורסאוס במדינת סאו פאולו מברזיל? כמובן כי היה שחקן כדורגל חד פעמי. הופעת השידור הישיר הבינלאומי התרחשה לראשונה רק במונדיאל האחרון בו שיחק וגם היא הועילה לפופולריות של הכוכב הברזילאי, אבל גם תפיסות של רגעים וכן רגש.
השער הראשון שלו במונדיאל מול ווילס, ההקפצה היפהפייה שמודיעה לעולם: "הגעתי!", הבכי לאחר הניצחון הראשון בגמר, אפילו פלה, שיורד פצוע ובוכה בגביע העולם של 1966 כשהפורטוגזים כיסחו אותו - כל אלו יוצרים תמונה אייקונית.
וכמובן יש את החזרה לגדולה ב-1970. פלה לוחץ את ידו של השוער האנגלי לאחר הצלה גדולה. ז'יארז'ינו מניף אותו אחרי השער הראשון בגמר. מסירה פשוטה, קלילה, נון שלאנטית לקרלוס אלברטו כדי לגמור את הגמר. הקריירה של פלה לא הייתה איסוף אימפולסיבי של שערים ושיאים, כלומר לא רק כזאת, היא אלבום תמונות אייקוניות.
והייתה גם הכריזמה שלו. פלה שינה חברתית את העולם בלי לומר על כך מילה. הוא מעולם לא מותג מסחרית ושום כספי פרסום לא הושקעו כדי להאדיר את שמו. אם כמה מהשמות הגדולים בעולם הכדורגל שיחקו במועדונים מפורסמים - פלה שיחק את כל הקריירה המעשית שלו במועדון ברזילאי מסדר גודל בינוני ומעולם לא מינף את תהילתו.
אמנם הוא היה שר ספורט של ברזיל ופרסם את ויאגרה במשך כמה שנים, אבל פלה לא חיפש להיות בכיר, או מאמן לאומי, או נשיא התאחדות כדורגל - תחומים בהם כל כך הרבה ענקים על הדשא השכיחו זאת כשעברו לחליפות. הוא היה הכדורגל, הוא היה התהילה, והוא יישאר כזה.
