המונדיאל הקרב, והמחאה שהשבוע ימלאו לה חודשיים, מעלים דילמה קשה לאיראני הממוצע (שאינו קיים, כמובן). כשאיראן במונדיאל זהו תמיד אירוע משמח, ועכשיו כשהמשחקים גם מתקיימים במדינה קרובה גיאוגרפית, ההתרגשות לקראתם היתה גדולה עוד יותר - ואז באה המחאה, וגם היא מרגשת, אבל גם מתנגשת.
הקולות הקוראים למחיקת איראן מהמונדיאל נשמעו עוד לפני המחאה, אבל כשהאזרחים עצמם מבקשים מהעולם לשים לב למצוקתם, מתרבות הקריאות להוצאת הרפובליקה האסלאמית מהמשחקים בגלל הפרת זכויות האדם. מנגד, במדינה שיש בה כל כך הרבה עצב וצער ועוני ושכול, כדורגל הוא הרבה פעמים אחת הנחמות החשובות.
כדי להבין מה אומר הכדורגל לאיראני הממוצע, נביט בציוץ נפוץ שמתלהב מהאחדות שהביאה המחאה ופותח במשפט: "אין אסתקלאלי ופרספוליסי" (בתרגום לישראלית - אין אוהדי מכבי ואוהדי הפועל). עד כדי כך הספורט בכלל והכדורגל בפרט הם חלק מנפשם ומזהותם של האיראנים כהכללה.
אצטדיוני כדורגל הם חלק מכל מחאה בשנים האחרונות, בין שבמחאת הנשים על הדרתן - וראינו נשים שמתחפשות לגברים כדי להיכנס לאצטדיון לצפות במשחקי גברים - ובין שבסיסמאות נגד המשטר שנצעקות בכל אירוע ספורט. לא ייפלא, אם כן, שבצמרת המשטר לא מביעים התלהבות גדולה מדי מספורט, אם כי יודעים שלא כדאי להם גם ממש לצאת נגד.
ספורטאים מצליחים, ובמיוחד כדורגלנים, הם גם מורמים מעם וסולחים להם על דברים שלאחרים לא סולחים. במונדיאל הקודם שיחק במדי נבחרת איראן השחקן המקועקע אַשְׁכָּאן דֶזָ'אגַהּ, אף שקעקועים אסורים על פי האסלאם ואסור להראותם בטלוויזיה. לשחקנים מסעוד שׂגָ'אעִי ואֶחסָאן חָאג'־צַפִי נסלח פשע גדול אפילו יותר - לחיצת ידיים עם שחקני כדורגל ישראלים במשחקי הליגה האירופית.
בימיה הראשונים של המחאה התפרסמה המטפסת אלנאז רכאבי, שהתחרתה ללא חג'אב. בסוף ספטמבר עלו שחקני הנבחרת הלאומית לדשא לניגון המנון הרפובליקה האסלאמית עם חולצות שחורות מעל מדי הנבחרת, ורובם לא שרו אותו. כאשר זכתה בגביע המדינה, נמנעה קבוצת אסתקלאל מהבעות שמחה בטקס הנפת הגביע במחאה על קטל האזרחים ברחובות, והשידור הופסק. אפילו פרספוליסים הביעו כבוד לצעד הזה.
מאוחר יותר מחו כך גם שחקני ענפי ספורט קבוצתיים נוספים, וביום שישי האחרון שום שחקן מנבחרת הכדורסל הלאומית לא שר כשהתנגן ההמנון במוקדמות גביע אסיה בטהרן עצמה. יש לשער שגם במונדיאל ימשיכו שחקני הנבחרת את המחאה, ונשמע מהיציעים גם סיסמאות בעד איראן ונגד הרפובליקה האסלאמית.
ואם יותר לי לחלום, בהתבסס על מה שקרה בכוויית עם נגינת ההמנון הלא נכון של קזחסטן: אולי במקום למחוק את איראן ממשחקי גביע העולם יפנימו גם בפיפ"א שהרפובליקה האסלאמית אינה איראן, וינגנו במונדיאל המנון שהעם מתחבר אליו. במקרה כזה אני מציעה את ההמנון הבלתי תלוי "אי איראן", או את המנון המחאה "בַּרָאיֶה" של הזמר האיראני שרווין האג'יפור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו