כשלאו מסי זכה בנובמבר האחרון בכדור הזהב השביעי שלו, פרצה מהומת אלוהים. הרבה אנשים לא הצליחו להבין איך זה ייתכן שמסי הקדים את רוברט לבנדובסקי במאבק על הפרס האישי הכי יוקרתי בכדורגל העולמי.
נכון, מסי זכה בשנת 2021 בקופה אמריקה. הוא גם הבקיע 40 שערים במהלך השנה הקלנדרית. אבל מצד שני הוא נכשל בברצלונה וגם החודשים הראשונים שלו בפאריז סן ז'רמן היו מאכזבים מאוד.
לעומתו הכוכב הפולני של באיירן מינכן הבקיע בשנת 2021 לא פחות מ-69 שערים בכל המסגרות, במדי באיירן ונבחרת פולין. הוא שבר את שיא השערים לעונה אחת בבונדסליגה, שיא שהחזיק מעמד 50 שנה, וכמובן זכה באליפות עם באיירן מינכן.
המילים "קונספירציה" ו"פוליטיקה" נשמעו לא מעט בשעות ובימים שאחרי הטקס. ולא רק בשל העובדה שמסי ניצח את לבנדובסקי, במה שבעיני רבים נתפס כאי צדק היסטורי.
גם העובדה שמוחמד סלאח, הכוכב הכי גדול של ליברפול, מלך השערים של הפרמייר ליג, סיים רק במקום השביעי – אחרי ז'ורז'יניו, כרים בנזמה, אנגולו קאנטה וכריסטיאנו רונאלדו – גרמה להרמת גבות.
אז אף אחד לא באמת מאמין ש"יד נעלמה" בוחשת מאחורי הקלעים ומשנה את התוצאות, אבל מי שעומדים מאחורי המשאל השנתי כבר 65 שנה, אנשי מערכת המגזין "פראנס פוטבול", הבינו שהמוניטין שלהם נפגע. שצריך לעשות סדר בבלגן.
עד עתה מי שהשתתפו בבחירה השנתית היו עיתונאים מ-170 מדינות בעולם, שכל אחד מהם בחר בחמשת השחקנים הטובים בעולם בשנה האחרונה. כלומר מינואר עד דצמבר. אבל רגע, אם הטקס התקיים בסוף נובמבר והעיתונאים התבקשו לשלוח את הבחירות שלהם לפחות חודש לפני כן, אז אנחנו מדברים בעצם על 10 חודשים בלבד, ינואר עד אוקטובר. בעייתי. ומה פתאום שהבחירה תהיה על פי שנה קלנדרית, כאשר כמעט בכל העולם עונת הכדורגל מתחילה באוגוסט ומסתיימת במאי? עוד בעיה.
שלא לדבר על הבחירות המוזרות של עיתונאים ממדינות איזוטריות. כך למשל גרגורי רטבלדזה האוזבקי בחר בשנת 2021 את אמבפה במקום הראשון ואת מייסון מאונט במקום השני.
פאסאנג נורבו מבוטאן לא חשב שמסי ולבנדובסקי צריכים להיות בחמישייה הראשונה, הוא בחר בסלאח, קאנטה, הלאנד, פודן ובנזמה.
טראס הליפנקו מקירגיזיסטן שמר אמונים לכריסטיאנו רונאלדו, למרות שנת 2021 הבינונית של הפורטוגלי, והציב אותו במקום הראשון. אחריו נכנסו לחמישייה ז'ורזיניו, בנזמה, בונוצ'י ולוקאקו. לבנדובסקי ומסי? מה פתאום.
הביקורת לא נפלה על אוזניים ערלות. עורכי "פראנס פוטבול", שכבר עשו בעבר מהפיכות בשיטת ההצבעה, הודיעו על ארבעה שינויים חדשים. ראשית, בפעם הראשונה הבחירה תהיה עונתית, ולא שנתית. כלומר מעתה והלאה ההתייחסות תהיה להישגי השחקנים בתקופה שבין אוגוסט ליולי.
אז נכון שבקיץ הקרוב לא יהיו אירועים בינלאומיים גדולים בכדורגל הגברים, אבל אליפות אירופה לנשים תתקיים באנגליה ביולי, וכידוע מאז 2018 מוענק בכל שנה גם כדור הזהב לנשים. התאריך המדוייק של טקס הענקת כדור הזהב 2022 עדיין לא נקבע, אבל זה צפוי לקרות באוקטובר, כחודש לפני תחילת המונדיאל בקטאר (שהתוצאות שלו יילקחו בחשבון לכדור הזהב 2023).
השינוי השני קשור לבחירת המועמדים. בכל שנה מתכנסים מומחי הכדורגל של "פראנס פוטבול" ו"לאקיפ" כדי לבחור את 30 המועמדים לתואר בין הגברים, 20 המועמדות בין הנשים, 10 המועמדים ל"פרס יאשין" (השוער הטוב בעולם), ו-10 המועמדים ל"פרס קופה" (השחקן הצעיר הטוב בעולם).
אצל העיתונאים הצרפתיים יצטרפו הפעם גם דידייה דרוגבה, כוכב העבר של צ'לסי וחוף השנהב, מנחה הטקס, וכן שני עיתונאים זרים – אלו שדייקו בבחירה שלהם ב-2021 - טרונג אן אנגוק הוייטנאמי וקרולינה לבצ'קובה הצ'כית. המטרה היא לצרף קולות נוספים, חיצוניים, כדי שלא תחזור על עצמה טעות כמו בשנה שעברה, כשסאדיו מאנה לא נכלל בין 30 המועמדים, אבל ג'רארד מורנו כן.
השינוי השלישי קשור לזהות המצביעים. וזה מצריך חזרה בזמן. ב-1956 הוענק כדור הזהב הראשון לסטנלי מת'יוס האנגלי, עיתונאים מ-16 מדינות בחרו בו לשחקן השנה באירופה. כך זה נמשך כמעט 40 שנה, התואר היוקרתי הוענק לשחקנים אירופאים בלבד.
לדרום אמריקה היה משאל נפרד, אותו אירגן תחילה העיתון "אל מונדו" מונצואלה, ולאחר מכן "אל פאיס" מאורוגוואי. וכך היה גם באפריקה ובאסיה.
בשנות ה-50 וה-60 זה עוד היה הגיוני. אבל בשנות ה-80 זה כבר הפך לאבסורד, כך למשל דייגו מראדונה – למרות ששיחק בנאפולי – מעולם לא היה אפילו מועמד לתואר! ב-1986, כשדייגו היה בשיאו והוליך את ארגנטינה לזכייה במונדיאל, מי שזכה בכדור הזהב היה הרוסי איגור בלאנוב, אולי הזוכה האלמוני ביותר בהיסטוריה. גם רומאריו, גיבור הזכייה של ברזיל במונדיאל, כלל לא היה מועמד ב-1994, כאשר היה הכוכב הגדול של ברצלונה, קבוצה אירופאית כשרה למהדרין.
ב"פראנס פוטבול" הבינו שהם עושים צחוק מעצמם ולכן החל מ-1995 ניתן היה להצביע גם עבור כדורגלנים לא אירופאים - כל עוד הם משחקים באירופה. צירוף מקרים או לא, אבל ב-1995 זכה בתואר החלוץ הליברי של מילאן, ג'ורג' וואה – הזוכה האפריקני היחיד עד היום.
לפני 15 שנה הגיע שינוי משמעותי נוסף. עד 2007 המצביעים היו עיתונאים ממדינות אירופה בלבד, אבל אז זה נגמר. הצרפתים הבינו שיש פה ריח לא נעים של התנשאות אירופאית לא מעודכנת. וכך הגענו למצב שבו ב-2021 השתתפו בהצבעה נציגים של 170 מדינות מכל העולם. נכון, מאוד דמוקרטי – אבל גם פופוליסטי ולא לגמרי מקצועי.
ולכן החל מ-2022 יצומצם מספר המצביעים: 100 בין הגברים ו-50 בין הנשים. וזה יקבע על פי... דירוג פיפ"א של הנבחרות!
אם נבדוק את הדירוג הנוכחי (הוא עוד ישתנה מעט עד אוגוסט-ספטמבר), אז גינאה המשוונית ופלסטין בפנים (מקומות 99 ו-100), בעוד שניו זילנד (101) וקפריסין (105) בחוץ.
הנציג הישראלי בבחירה (כותב שורות אלו) יכול להיות רגוע. נבחרת ישראל מדורגת כיום במקום ה-76 בעולם... אגב, גם נבחרת הנשים של ישראל מדורגת במקום ה-76 בעולם, אבל במקרה הזה נציגת התקשורת הישראלית לא תיכנס לרשימת המצביעות.
והגענו לשינוי הרביעי, ובו יובהר סוף סוף לא רק על מה מצביעים – אלא בעיקר על מה לא מצביעים.
הנה ההסבר הרשמי: "מאחר וקריטריוני ההצבעה לא השתנו מאז 1956, הגיע הזמן לרענן ולחדש אותם. כדור הזהב הוא קודם כל תואר אישי ולכן קריטריון מס' 1 יתמקד בהישגים האישיים של השחקנים וכן בהשפעתם האישית על ביצועי הקבוצות שלהם. אבל מכיוון שכדורגל הוא ספורט קבוצתי, קריטריון מס' 2 יתמקד בתוצאות, בהישגים ובתארים בהם זכו השחקנים. קריטריון מס' 3 יתמקד בקלאסה ובהגינות של השחקן, שכן הוא אמור לשמש דוגמא ומופת".
זה די ברור, רק שכעת מגיעה ההבהרה החשובה באמת: "הקריירה והישגי העבר של השחקנים לא ייחשבו עוד כקריטריון בהצבעה. במילים אחרות, יש לציין בבירור שכדור הזהב יכתיר מעתה והלאה את השחקן הטוב בעולם, בעונה נתונה".
במילים אחרות, זה שמסי ורונאלדו הם מהטובים בכל הזמנים, כלל אינה רלוונטית לבחירה. כי הייתה תחושה שהשניים קיבלו בשנים האחרונות לא מעט קולות בזכות ההילה שאופפת אותם, בזכות ההערצה שהם זוכים לה, גם בשנים פחות טובות יחסית.
אז יכול להיות שמסי ורונאלדו ייכללו בין 30 המועמדים של 2022, כי בכל זאת שניהם הוליכו את הנבחרות שלהן לעלייה למונדיאל. אבל קשה להאמין שהם יהיו בעשירייה הראשונה.
אז מי כן יהיו שם?
מי שתכריע כמעט בוודאות זו ליגת האלופות. שהרי זה יהיה התואר המשמעותי ביותר בשנה בלי מונדיאל, יורו וקופה אמריקה. נכון לעכשיו המועמד המוביל הוא כרים בנזמה, שנותן את העונה הטובה בקריירה. החלוץ הצרפתי בן ה-34 הבקיע כבר 39 שערים (ועוד 13 בישולים) במדי ריאל מדריד, כולל שני שלושערים מדהימים מול פ.ס.ז' וצ'לסי.
ריאל תזכה באליפות ספרד, זה כבר ברור. ואם היא תזכה גם בליגת האלופות, אין שום סיכוי שבנזמה לא יזכה בכדור הזהב. אבל תחילה ריאל צריכה לעבור בחצי הגמר את מנצ'סטר סיטי, ואם זה יקרה תמתין לה בגמר ככל הנראה ליברפול (וסליחה מראש מויאריאל).
ומליברפול – ששואפת לסיים את העונה עם ארבעה תארים - מגיעים שני הקנדידטים הבאים לזכות בכדור הזהב ב-2022, מוחמד סלאח וסאדיו מאנה. סלאח כבש כבר 30 שערים ב-42 משחקיו במדי ליברפול העונה, והוא כרגע גם מלך השערים והבישולים של הפרמייר ליג.
אבל סלאח הפסיד בגמר אליפות אפריקה לסנגל של סאדיו מאנה, ומול אותה סנגל הפסיד גם בפלייאוף העלייה למונדיאל. אז בכל מה שקשור להישגים בנבחרת, מאנה מנצח את סלאח. וגם במדי ליברפול יש לו עונה ממש לא רעה, עם 19 שערים. כמובן, שאם ליברפול תיכשל ומנצ'סטר סיטי תזכה באליפות ובליגת האלופות, לקווין דה בריינה הבלגי יהיו סיכויים לא רעים לזכות ב"בלון ד'אור".
אסור לשכוח את קיליאן אמבאפה, שברמה האישית עושה עונה נהדרת (33 שערים ו-22 בישולים) ואת לבנדובסקי (47 שערים העונה), למרות שפ.ס.ז' ובאיירן מינכן הודחו מליגת האלופות.
גם טיבו קורטואה ולוקה מודריץ' יהיו כנראה בעשירייה הראשונה, אבל קשה לראות אחד מהם זוכה בתואר.
חמישה שבועות נותרו לסיום עונת הכדורגל, שבסיומם נדע לא רק מי תהיה האלופה באנגליה (בספרד, גרמניה וצרפת המאבק כבר הוכרע) ומי תזכה בליגת האלופות – אלא גם מי יזכה בכדור הזהב 2022.
אז מי זה יהיה, כרים בנזמה, מוחמד סלאח, סאדיו מאנה או קווין דה בריינה? כרגע אי אפשר לדעת, אבל דבר אחד בטוח: הפעם לא נצטרך לחכות עד נובמבר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו