10. מיאמי היט 2013. לא תיתכן שום רשימת דירוגים אקסקלוסיבית באן.בי.אי מבלי הנוכחות של המלך לברון ג'יימס בפנים, ומכל התחנות השונות וקבוצות האליפויות שלו, אין ספק שהחנייה שלו במשך ארבע שנים בסאות ביץ' הניבה גם את הקבוצה הגדולה ביותר שזכתה מנוכחותו.
דווקא בשנה השלישית של ה"היטלס" ואחרי האליפות הבכורה של השלישיה הגדולה, כל גודש הכישרון פשוט התפוצץ בשנה שלאחר מכן. לברון בפיק הפיזי המוחלט שלו, דווין וייד ברבעון האחרון שלו ככוכב וכריס בוש כאולסטאר הנוסף. לכל היופי הזה הצטרף גם ריי אלן שהקליעה ההיסטורית שלו במשחק 6 בפיינלס נגד הספרס היא מה שהביאה לבסוף את האליפות.
זה התחיל במאזן של 16:66 בעונה הרגילה כולל רצף מדהים של 27 ניצחונות (השני בטיבו אי פעם), ונגמר בלא מעט מהמורות בפלייאוף אבל בסופו של דבר לטבעת שנייה ברציפות למלך.
9. סאן אנטוניו ספרס 2014. אותה הקבוצה שהפסידה בצורה אכזרית למיאמי שנה קודם לכן בגמר, חזרה בעונה לאחר מכן והפכה אותה לסיפור גאולה שיכול בקלות לשמש כתסריט לסרט ספורט הוליוודי.
5 קבוצות אליפות היו לטים דאנקן בקריירה הענפה שלו אבל דווקא החבורה הזאת, כשטימי ומאנו ג'ינובילי רחוקים מהשיא ומריחים את תגמולי הפנסיה, הפכה לטובה מכולן בריצה שנמשכה למעלה מעשור.
כל הפלא הזה קרה בעיקר בזכות טוני פארקר בשיאו כאחד הרכזים הטובים בליגה, וכמובן הפריצה של אחד קוואי לאונרד כשחקן הגנה מדהים והזנקה הצעירה לקבוצה המזדקנת מטקסס שהובילה אותו גם להפוך לשחקן המצטיין בסדרת הגמר.
אבל חוץ מהמאזן של 20:62 בעונה הרגילה וריצת פלייאוף לא פשוטה, הקבוצה הזאת תיזכר בעיקר כמי ששיחקה את הכדורסל היפה והשוטף ביותר שראינו ב-25 השנה האחרונה וכמאסטרפיס האולטימטיבי של גרג פופוביץ'.
8. פילדלפיה סיקסרס 1983. כל מי שחגג בר מצווה אי שם בראשית האייטיז ישמח לספר לכל מי שרוצה עד כמה הקבוצה הזאת מהעיר של רוקי בלבואה הייתה אחת הגדולות אי פעם. חמישייה שופעת באגדות מדוקטור ג'יי, מוזס מאלון שסיים כ-MVP של העונה הרגילה והגמר, ועד הידית המטורפת של אנדרו טוני ורכז מושלם כמו מוריס צ'יקס.
עזבו אתכם מהעונה הסדירה כי הקבוצה הזאת בעיקר תיזכר מריצת הפלייאוף ההיסטורית שלה ומהצהרת ה"פו, פו, פו "של מאלון שכמעט והתממשה לחלוטין מלבד הפסד בודד בפלייאוף. כל זה הוביל לטבעת ראשונה לדוקטור באן.בי.אי ולקבוצה מיתולוגית שבעיר אחוות האחים עדיין מתרפקים עליה.
7. שיקגו בולס 1991. הטרחנים יגידו שדווקא הקבוצה של העונה אחרי היא טובה יותר, אבל הרשו לנו לשנות את הנרטיב. דווקא הקבוצה שהביאה למייקל ג'ורדן את אליפות הסיפתח שלו היא המאוזנת והמרשימה ביותר, ייתכן ואפילו מכל שש קבוצות האליפות.
מלבד רעב ורגליים צעירות של קבוצה שטרם זכתה בנאדה, הבולס של אותה עונה נהנו קודם כל מג'ורדן בפריים המוחלט שלו בקריירה ומסקוטי פיפן שהפך בעונה הזאת לכוכב בלתי מעורר. תוסיפו למיקס את האתלטיות של הוראס גרנט צעיר, ביל קרטרייט הפיזי וג'ו פקסון שצלף את דרכו לספרי ההיסטוריה בגמר.
עונה רגילה מצוינת במאזן של 21:61 סיפקו רק את המתאבן לשליטה מוחלטת בפלייאוף עם שני הפסדים בודדים כל הדרך לטבעת הראשונה והמרגשת מכולן למייקל.
6. לוס אנג'לס לייקרס 2001. פאונד פור פאונד בסדרת פליאוף אחת יש מצב שמדובר אולי בקבוצה הגדולה בהיסטוריה, אבל בגלל שבעונה הרגילה היא קצת קרטעה מחוסר עניין אז היא תאלץ להסתפק במקום הצנוע הזה.
אי אפשר לדרג גדולה מבלי לתת לקובי בראיינט ושאקיל אוניל את הזרקור שמגיע להם, ודווקא עונת האליפות השנייה היא הזכורה מכולן. היא התחילה בריב ההיסטורי בין הצמד כאשר קובי הגיע לעונה נחוש להראות בדיוק מדוע הוא בדרכו הבטוחה להפוך לאגדה, מה שגרם לחיכוכים בשערי הסטיפלס ולעונה רגילה מאכזבת יחסית במאזן של 26:56.
כל זה נמעך לחלוטין בפלייאוף כאשר היא התגבשה לחבורה קטלנית והשתעשעה ביריבות שלה כמו לוויתן קטלן בכלב ים אומלל. הדומיננטיות של שאק בשיאה, קובי בדרכו להפוך לטוב במשחק, הקליעות של דרק פישר, ריק פוקס, רוברט הורי ורון הארפר בשירת הברבור שלו סיפקו את היחידה המושלמת שהייתה רחוקה מרחק קרוס אובר אחד של אייברסון מעל הגופה של טיירון לו לסיים ריצת פלייאוף ללא הפסד בודד.
5. לוס אנג'לס לייקרס 1972. אי אפשר בלי לתת גם את הרספקט לאחת הקבוצות הגדולות טרם הגעת הצבע למסך הטלוויזיה. מספיק רק לספר שבקבוצה הזאת שיחקו שניים מהגדולים ביותר, ווילט צ'מברלין וג'רי ווסט פלוס גייל גודריץ' ועוד שמות שתצטרכו לגגל סתם אז נחסוך ממכם את הטרחה.
הקבוצה הזאת מחזיקה בשיא רצף הניצחונות של כל הזמנים בעונה הסדירה (33) וסיימה את הליגה במאזן הטוב ביותר עם 13 הפסדים בלבד, שיא שהחזיק מעמד 24 שנים עד שג'ורדן היה חייב לקלקל. גם הפליאוף לא עצר את החגיגה והקבוצה מעיר המלאכים שלטה בקלילות יחסית כל הדרך לעבר טבעת ראשונה ללוגו ג'רי ווסט.
4. לוס אנג'לס לייקרס 1987. אפשר להתחייב שמדובר אולי בקבוצה האהובה ביותר בתולדות המשחק ובטח לאחת הזכורות ביותר גם 30 ומשהו שנים אחרי.
קבוצת האליפות הרביעית מתוך חמש של מג'יק ג'ונסון וקארים עבדול ג'באר היא בדיוק המקום בו הכל התחבר בצורה מושלמת לכדי יחידה אחת מבדרת וחסרת כל ליקויים.
מג'יק בעונת השיא שלו, ג'יימס וורת'י במיטבו, ביירון סקוט, אי.סי גרין, מייקל קופר כסטופר הגנתי וכמובן הקפטן קארים, אומנם בישורת האחרונה אבל עדיין עם אותו סקיי הוק בלתי עציר.
על החבורה המרהיבה הזאת פיקח כמובן פט ריילי בשיא כוחו שהברלנטיין בשיער עוד היה חזק מאבן. ה"שואו טיים" המפורסם של הקבוצה הוביל לשבעה שחקנים בדאבל פיגרס בעונה הרגילה, ריצת פלייאוף קלילה עד למפגש השנתי הקבוע מול לארי בירד ובוסטון סלטיקס בגמר, ולטבעת נוספת לקבוצה המלהיבה ביותר של הצהובים סגולים אי פעם.
3. בוסטון סלטיקס 1986. בעידן הנוכחי זה בטוח נשמע הזוי כיצד קבוצה שרוב כוכביה הם לבנים עם אתלטיות של מורה לספורט בתיכון בישראל, עשתה שמות בליגה ונחשבה לקאסט הטוב ביותר שקובץ אי פעם, לפחות עד שהגיעו שתי הקבוצות שמדורגות מעל.
לכל מי שלא היה שם בשביל לחזות בפלא בזמן אמת אז נספר כיצד הקבוצה הגדולה של בירד, רוברט פאריש וקווין מקהייל שיחקה את הכדורסל הקבוצתי והיעיל ביותר שנראה אי פעם בצד הזה של הפלנטה, תוסיפו למקבץ את דניס ג'ונסון, דני איינג' וביל וולטון אחד שעלה מהספסל ונתן עונת שיא אחרונה רגע לפני שאיפסן את הגוף שלו לפירוק והרכבה מחדש.
אבל מעל הכל הקבוצה הזאת היא יצירת המופת של "לארי לג'נד" בעונתו המשובחת ביותר שהובילה לתואר MVP שלישי ברציפות, בדרך הקבוצה רשמה מאזן ביתי של 1:40 - הכי טוב בהיסטוריה. סיימה את העונה במאזן של 15:67 ושייטה בקלילות יחסית לתואר האליפות האחרון של השלישיה הגדולה.
2. גולדן סטייט ווריורס 2017 כל בעל בינת כדורסל ראויה ידע היטב שכאשר קווין דוראנט הצטרף לקבוצה שסיימה את העונה הקודמת במאזן הטוב בהיסטוריה (9:73) והפסידה טבעת רק בגלל שלדריימונד גרין יש רגליים קופצניות, שמדובר בלא כוחות מוחלט – ואכן זה בדיוק מה שקרה.
מאז ימי קובי ושאק לא באמת נראה צמד של שני כוכבים שאי אפשר היה להגדיר מי באמת טוב יותר עד הרגע האחרון כמו סטף וקיידי, כל זה כאשר קליי תומפסון מגדיר מחדש את המונח כוכב שלישי וגרין ואיגואדלה משלימים אולי את החמישייה הגדולה ביותר אי פעם.
אחרי כאבי גדילה מינוריים בהתחלה ,הקבוצה המריאה לרקורד הטוב ביותר באותה עונה אבל בפלייאוף התחילה החגיגה האמיתית בדרך למאזן ניצחונות של 1:16, שסיפק אחוז הניצחונות הגבוה בתולדות פלייאוף ה-NBA. כל זה על ידי כדורסל מרהיב לעין וארסנל התקפי שספק אם ישוחזר אי פעם.
1. שיקאגו בולס 1996. כל מי שחיפש הפתעה במקום הראשון אז אולי כדאי שיחכה לדירוג של שבוע הבא כי בכל מה שקשור לבית המלוכה של האן.בי.אי הקבוצה משיקגו של 96 היא הטובה ביותר שאי פעם התרוצצה על הפרקט.
בכדי להבין את טיבה צריך לחזור חצי שנה אחורה כשהקאמבק של ג'ורדן מהבייסבול נכשל בצורה אומללה, מה שהוביל לקיץ של אימוני שיא ותדלוק מפחיד של המוטיבציה שהחזירה אותו במהירות לפסגה.
תוסיפו לכך את החיבור הבלתי עציר עם דניס רודמן שהגיע בקיץ ונתן את עונת השיא שלו לפני שהתפלפ סופית, פיפן בעונתו הטובה ביותר וטוני קוקוץ' שעולה מהספסל בדרכו לתואר השחקן השישי של העונה.
הקבוצה הזאת שחטה את הליגה מהטיפ אוף הראשון, סיימה במאזן הטוב בהיסטוריה נכון לאותה תקופה (10:72), ללא מתחרים, תוך כדי שהיא מציגה אולי את קבוצת ההגנה המפחידה ביותר שראינו עם צמד "הדוברמנים" שהם סקוטי פיפן ומייקל ג'ורדן בחיפוי של רודמן מאחורה ורון הארפר שפתח כרכז לא שיגרתי.
גם הפלייאוף היה טיול קליל בפארק שיכול גם בקלות היה להסתיים ללא אף הפסד, אבל זלזול מסוים בסדרת הגמר מול סיאטל הוביל לשני הפסדים מיותרים, מכה קלה בענף בדרך לעונת השיא המופתית ביותר מהקבוצה הגדולה ביותר אי פעם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו