אחרי שנת רוקי, שמצד אחד באופן צפוי היו בה באמת יותר מדי עליות ומורדות ביכולתו, דני אבדיה פותח עונה שנייה באן.בי.אי. מצד שני, באופן סטנדרטי פחות, היו בה גם יותר מדי בלת"מים מהסוג שאתה לא רוצה לראות - כמו חברים לקבוצה שחוטפים קורונה או פציעה קשה שממנה צריך היה כמה חודשי התאוששות. חודשים שדווקא במהלכם הקבוצה התחברה לכדי ריצה טובה שהספיקה לה לכרטיס לפלייאוף, מה שנראה היה כמו חלום רחוק בשלבים מוקדמים יותר של העונה.
ככה שבסופו של עניין, זו לא היתה עונת רוקי שקטה או פשוטה, מהסוג שאפשר לבנות ממנה גרף שיפור לינארי לעונה הבאה. בין היתר, גם בגלל שב־20/21 שיחק שם תופעת הטבע ראסל ווסטברוק, על המון יתרונותיו (הבולטים) ומעט חסרונותיו (הבולטים לא פחות). גם כי המאמן התחלף (ביי סקוט ברוקס, היי ווס אנסלד ג'וניור), וגם כי בטרייד ששלח את ווסטברוק ללייקרס הגיעו בחזרה שלל שחקנים שכולם אמורים לקבל דקות משמעותיות העונה בקבוצה - ספנסר דינווידי, קנטביוס קולדוול־פופ, מונטז הארל, קייל קוזמה ואארון הולידיי.
במובנים רבים, מדובר בקבוצה חדשה. נכון, זו עדיין "הקבוצה של בראדלי ביל", שסיים עונה נוספת עם יותר מ־30 נקודות למשחק, הפעם שני בטבלת מלך הסלים רק לאחד, סטף קרי. ובאן.בי.אי, אם יש לך כוכב כזה גדול ומסביבו חבורה צעירה, ומאמן בתפקידו הראשי הראשון, אין בכלל ספק שזה הפרמטר המשמעותי ביותר בקביעת הסגנון של הקבוצה וההזדמנויות שכל היתר יקבלו.
אבל בניגוד למה שאולי ניתן לחשוב, לאבדיה יש המון השפעה על איך שהעונה הזו הולכת להיראות מבחינתו. כן, ביל הוא מפלצת "יוסג'" של 34% בשנתיים האחרונות (כלומר, 1 מכל 3 התקפות שהוא על המגרש נגמרת בזריקה או באיבוד שלו). וכן, מלבד השחקנים שהוזכרו, גם רוי האצ'ימורה מגיע לעונה הזו עמוס כוונות להפוך לשחקן מרכזי עוד יותר, אחרי סיום עונה טוב אשתקד, טורניר אולימפי ביתי מצוין ברמה האישית עם יפן, ובשנתו השלישית במועדון. בלי שום ספק, לוויזארדס סגל עם לא מעט שחקנים ראויים, וחלק גדול מאוד מתוכם רואה בעצמו - ובצדק מבחינתו - שחקן מוביל.
אבל אבדיה עצמו לא באמת נופל מאף אחד מהשמות האלה. ולכן, במידה רבה, ההצלחה שלו בעונתו השנייה בליגה תלויה בו לא פחות מאשר ב"נסיבות".
תנו לו את הכדור
מה לא תלוי בו? לא תלוי בו כמה פעמים הוא יקבל את הכדור עם הגב לסל, על שומר נמוך. זה קרה כבר בעונה שעברה, והעונה - כשוויזארדס צפויים לנסות לא מעט הרכבים יחסית גבוהים - זה אמור אולי אפילו לקרות יותר, שהיריבה מנסה אולי "להחביא" על אבדיה שומר נמוך ממנו. קבוצות שעושות את זה רוצות במידה מסוימת שהוויזארדס ייצאו מהקצב ההתקפי הרגיל שלהם וינסו בכוח לנצל את הסיטואציה בכך שיכניסו כדור לאבדיה. אלא שאבדיה באמת מצוין במצבים האלה.
הוא לא חופר אחורה ומחפש להוציא זריקה בכוח, והרבה מאוד פעמים הוא מנצל את הסיטואציה הזו כדי למשוך שומר נוסף ולהוציא מסירה מצוינת. כדי שתהיה לו עונה טובה, כדאי לו שוושינגטון דווקא כן תשכיל לתת לו את הכדור במצבים האלה. אולי אפילו לנסות ליצור לו אותם מדי פעם.
דבר נוסף שלא מאוד תלוי באבדיה הוא התדירות שבה הוא באמת יתפקד בתור מוביל כדור שני, כמו שהמאמן אמר לא מעט פעמים שהוא מתכוון לעשות. מדובר בתפקוד שנראה יחסית תפור על אבדיה. אבל בסגל שיש בו, מלבד חזרזיר־הכדור ביל, עוד לפחות 6-5 שחקנים שיכולים לראות בעצמם מובילי כדור, אם לא ראשון אז שני, לא כדאי לטפח יותר מדי ציפיות שזה יהיה מהלך שהוויזארדס הולכים אליו בתדירות מספקת.
וכמובן, לא מאוד תלוי בו מספר הפעמים שחבריו לקבוצה ימסרו לו כשהוא פנוי, שזה משהו שקרה הרבה פעמים אשתקד, וגם בכמה וכמה מקרים במשחקי קדם העונה בשבועות האחרונים.
אבל היכולת של אבדיה לנעוץ את הזריקות הפנויות האלה בשיעור טוב יותר וביציבות גדולה בהרבה מאשר אלה שהציג אשתקד - בהחלט תלויה בו. שלא לדבר על אחוזי העונשין
הבעייתיים שלו. האסרטיביות שבה הוא ינסה לקחת את השומרים שלו לסל במקרים שבהם כן יקבל להוביל כדור וליצור, לגמרי יושבת בין הרקות שלו.
שמירה על קור הרוח שלו - משהו שאבדיה מעולם לא הצטיין בו - היא גם ממש בידיים שלו. בעצם, מלבד ריבאונד ואנרגיות בהגנה, דברים שתלויים בו ושהוא באמת הפתיע בהם לטובה בעונת הרוקי, בכל יתר הדברים שתלויים בו, הוא עדיין לא מקבל ציון מעולה. ובלי לעשות לפחות את זה, אל תופתעו אם למרות עונת רוקי בינונית ומטה, איכשהו הוא עדיין יצליח לחוות את משבר העונה השנייה.
