עונת 2026/27 עתידה לצאת לדרך בחמישי אחרי קיץ ארוך ועמוס במעברים, תפניות ואירועים שהובילו לטלטלות של ממש בסטטוס קוו האירופי. חילופי מאמנים ומעברים פנימיים של שחקנים הם כבר עניין שבשגרה, אבל כפי שראינו בסופר קאפ שנערך באבו דאבי, נראה שגם הפעם הכל ילך צמוד במיוחד.
לקראת העונה, בחרנו את חמשת החתמות הגדולות ביורוליג שעתידות לעצב את הכדורסל האירופי עד לחודש מאי. בין אלו שפספסו את החיתוך האחרון: זאק לידיי להפועל תל אביב, דניאל תייס למכבי תל אביב, סילבן פרנסיסקו וגרשון יבוסלה לפנאתינייקוס והרכש המאסיבי של דובאי.
אזכור כבוד: טוני פארקר בווילרבאן
השחקן הצרפתי הגדול בכל הזמנים ירד לקווים לראשונה בקריירה עם המון ציפיות ויחסי ציבור, אבל בפועל רואים את הקריסה מתקרבת. קיצוץ של למעלה מ-30 מיליון דולר בתקציב, סגל שנבנה ברגע האחרון עם שחקנים מבוגרים וכוכבים שחשבו שמצאו בית ועזבו למקום אחר, כמו תייס ופרנסיסקו לדוגמה.
ההכנה לא בישרה טובות גם כן עם חמישה הפסדים וניצחון אחד בלבד, מה ששוב הוביל לתהיות על השאיפות של פארקר מכל ההרתפקה שהוא יצא אליה. לפחות כרגע, זה נראה בדרך לכיוון לא טוב, והוא גורר איתו מועדון וקהילת אוהדים שלמה שסמכה עליו.
5. ז'אן מונטרו לאולימפיאקוס, טי ג'יי שורטס לוולנסיה
שני מעברים שהם סיבה ותוצאה, אבל שניהם מעידים על אירוע משמעותי. שני רכזים, שהיו צעירים ברמות הבכירות והיו רוקיז העונה ביורוליג, עשו את המעבר לקבוצה יוונית גדולה בכסף משמעותי, זאת למרות שלא ברור בכלל כיצד ישתלבו בשיטה החדשה.
אצל טי ג'יי שורטס, שכיכב בפריז ולקח את הקבוצה לפלייאוף, היה מדובר בשיטה. הכדורסל שלו לא התחבר לזה של עתמאן, שלא פעם ביקר אותו בצורה חריפה בפומבי והעמיד אותו על הגרדום. זה הסתיים בפרידה הדדית והליכה לוולנסיה, שם שוב יוכל להיות השחקן המרכזי.
למונטרו יש סיפור דומה, למרות שהוא צעיר וגבוה יותר, הוא עושה את הצלילה לסגל עמוק מאוד ולדקות שאינן מובטחות לו, לסגנון משחק קצת יותר איטי ולמקום בו הוא לא הכוכב הגדול ביותר. המבחן שלו כעת יהפוך ליציבות מול קודי מילר מקנטייר וקורי ג'וזף, שייאבקו על המקום ברוטציה בכל רגע. שורטס הפסיד בדו קרב שלו, ומה יהיה עם הדומיניקני?
4. שיין לארקין לפנרבחצ'ה
השחקן היחיד ברשימה שאין לדעת בכלל האם הוא בכלל ישחק וכמה. הוא נכנס אליה לא כי הוא אמור להיות השחקן המשמעותי החדש של שאראס, או אפילו השני בהיררכיה, אלא בעקבות מה שהמעבר הזה יצר.
אחרי שנים של יריבות לא סמויה בכלל על תואר המועדון הבכיר של טורקיה, באה פנר ולקחה לאנאדולו אפס את הסמל הגדול ביותר שלה, עם שכר יחסית דומה. אחרי שנה בה כמעט ולא שיחק, לשיין לארקין יש בית חדש עם הרבה יותר תחרות.
אבל לארקין רק יצר כדור שלג שהלך וגדל. וויל קלייברן הגיע רק כי לארקין הגיע, זכר לימים המשותפים באנאדולו אפס. העזיבה של לארקין פינתה מקום בתקציב של אנאדולו, שהביאה את מייק ג'יימס ומתיו שטראזל לראשונה לטורקיה. הצעד של לארקין, בין אם ישותף לכמות גבוהה או לא, שינה את הכדורסל הטורקי.
3. יונאס ולנצ'יונאס בז'לגיריס קובנה
ארבעה שחקנים עם רזומה NBA מרשים נחתו היישר מארצות הברית ביורוליג, כשהסנטר הליטאי לא נחשב רק לשחקן הגדול ביותר, אלא למי שעשוי להביא את ההשפעה הגדולה ביותר. ז'לגיריס, שהייתה בשנים האחרונות חממה תחרותית לשחקנים בדרך לכסף הגדול, הפכה בן רגע לכזו שיכולה ורוצה לרוץ כמה שיותר גבוה.
הסנטר, שמגיע אחרי שנתיים בהן שימש ככינור השני של ניקולה יוקיץ' בדנבר נאגטס, החליט שהוא רוצה לחזור לשחק כדורסל משמעותי שוב ושב לביתו בליטא, זאת למרות שבעונה שעברה החזיק בהצעת עתק מפנאתינייקוס.
כבר במשחקי ההכנה היה אפשר לראות את ההשפעה שלו על הקבוצה מבחינת נקודות, ריבאונדים ונוכחות בצבע - דבר שהיה חסר לה בחלק ההגנתי בעונה שעברה. יחד עם קארסן אדוארדס שמוביל חבורת שחקנים שרוצים לעשות קאמבק לכסף גדול יותר בקו האחורי ולצד אז'ולאס טובליס שמגיע אחרי עונת פריצה, ז'לגיריס עשויה להיות הסוס השחור של היורוליג - כשוולנצ'יונאס הוא הפנים שלה.
2. ז'ליקו אוברדוביץ' לפנאתינייקוס
יש העברות שלא צריך להסביר את החשיבות שלהן. זו הראשונה שבהן. השועל הסרבי שב למקום שהפך אותו לאגדה אחרי 14 עונות בהן פאו חיפשה זהות ורק לפעמים מצאה. דימיטריס ינאקופולוס השקיע הון תועפות בסגל חדש כדי לזכות בתואר השנה, אחרי שאיבד גם את היורוליג וגם את האליפות ליריבה העירונית.
ההבאה במיליונים של שחקנים דוגמת סילבן פרנסיסקו וגרשון יבוסלה, ללא ויתור על אף כוכב גדול מהעונה שעברה, רק מוסיפה לכובד המשקל שיש על ז'ליקו. לכאורה, כל המשאבים לקחת את כל התארים קיימים ונשאר רק לבוא ולקחת. על ז'ליקו, שכבר אימן בעברו סוללות כוכבים משמעותיות באותו מועדון, לחבר את הכל.
ז'ליקו, במובן מסוים, הוא ההפך מארגין עתמאן. למרות הצעקות, הוא נחשב לאהוב בכל מקום (כמעט, נוציא את פיראוס מהמשוואה לשם הטקסט). השחקנים מכירים את פועלו והוא פיגורה בפני עצמה. אל לנו לשכוח שהוא היה רחוק קטטה אחת מלהגיע לפיינל פור עם פרטיזן בלגרד ב-2022, כך שכוחו עדיין במותנו. אם הקבוצה תיכשל, האחריות היא קודם כל עליו.
1. פדרו מרטינס מוולנסיה לריאל מדריד
זה מהלך שאנחנו רגילים לראות בעיקר בכדורגל מהצד של הבלאנקוס, ששנה אחת ללא אף תואר הספיקה להם כדי לחתוך את סרג'יו סקאריולו, להחליף הנהלה מקצועית ולשים הרבה מאוד כסף על השולחן כדי לבנות קבוצה מנצחת. המהלך המרכזי ביותר שהגיע הקיץ, מעבר לשפצורים בדמות טימוטי לואאו קברו על חשבונו של מריו הזוניה, היה של המאמן הספרדי.
מי שבדיוק זכה באליפות עם ולנסיה וחתם על הארכת חוזה לשלוש שנים, קיבל הצעה שאי אפשר לסרב לה עם שכר של למעלה ממיליון יורו מהקבוצה של המדינה. סגנון המשחק המוכר שלו נאלץ לקבל שינויים בהתאם לסגל שקיבל, אבל עד כה זה נראה מבטיח עם זכייה בסופר קאפ הספרדי.
תחשבו על זה. בשנה שעברה, הבלאנקוס הגיעו לגמר היורוליג למרות שהיו בלי וולטר טבארס מסדרת הפלייאוף ונתנו פייט גדול לאולימפיאקוס ללא אף סנטר בסגל.
גם ללא טריי ליילס והזוניה שעזבו, חיימה פראדייה הצטרף יחד עם מרטינס והפעם הוא לא יפתיע אף אחד אם יציג את הכדורסל הטוב באירופה, כפי שעשה בעונה שעברה. בהתחשב בכסף שמתפזר לכל עבר, זו כנראה ההשקעה הטובה ביותר של ריאל בשנים האחרונות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
