כשרויס אוניל חטף מסירה לא טובה של טומאני קמארה באיזור קו החצי, 7:17 לסוף המשחק - במהלך ריצה של פיניקס סאנס - מנע מתפרצת ומיד תפר שלשה בדרך ל-87:98 על פורטלנד טרייל בלייזרס, זה היה בדיוק מסוג המהלכים שבסוף המשחק אתה חוזר אליהם ואומר ״הנה. פה זה נגמר".
היה בו הכל. השחקן המנוסה (אוניל, 48 משחקי פלייאוף בקריירה) חוטף מהשחקן שמעולם לא היה בפלייאוף. זה עצר ניסיון של פורטלנד לבלום את המפולת ואת הריצה של הסאנס. הקבוצה הביתית עלתה ליתרון שיא שלה במשחק. הקהל היה בטירוף. וכל זה בא אחרי ריצה שלה שהשלימה מהפך אחרי שפיגרה בדו-ספרתי ברבע השלישי.
בעצם, מהרגע שפיגרה 77:66 ועד השלשה הזו, פיניקס רצה 10:32. אצלה בבית. עם הניסיון והקהל לצידה. זה היה קלאסי התפרקות של היריבה הצעירה, חסרת הניסיון. ה״הסתברות לניצחון״ של הסאנס הגיעה ל-95.4%.
אז זהו. ככה זה אמור היה להיגמר. זה אמור היה להיות המהלך שיראו בהיילייט שיסכם את המשחק. הרגע הסמלי שמספר את כל מה שצריך לדעת. פיניקס עולה לפלייאוף, הבלייזרס החמודים ינסו עוד משחק פלייאין, הפעם בבית, בניסיון להגיע לארץ המובטחת אחרי 4 שנים בחוץ.
אז למה סן אנטוניו ספרס, הקבוצה הכי חמה בליגה שסיימה 2 במערב, תתחיל במיידי ללמוד וידאו של פורטלנד דווקא, לקראת פתיחת סדרת הסיבוב הראשון ביניהן בשבוע הבא? ואיך זה שהסאנס הם אלה שיצטרכו לנצח את משחק ״ההזדמנות האחרונה״ כדי כן בכל זאת להשתחל לפלייאוף?
דני אבדיה.
כתב את ההיסטוריה
זו התשובה. שתי מילים. נכון, בשבע הדקות ועודף שנותרו קרו אלפי פעולות והתקבלו אלפי החלטות על הפרקט באריזונה. נכון, כדורסל הוא משחק כל כך מורכב שזה אף פעם לא באמת אירוע של שתי מילים.
אבל זה נכון גם לאותה קליעה של אוניל, אילו הסאנס היו מנצחים. היא לא הייתה ״הסיבה״, אבל היא כן הייתה "הסיפור". כי אלפי פרטים בלתי ניתנים לכימות זה דבר אחד, ו״סיפור״ שנשאר בזיכרון זה דבר אחר. וזה מה שמשנה, כי ההיסטוריה, כידוע, נכתבת על ידי המנצחים.
ואין מנצח גדול יותר מהערב הראשון של משחקי הפלייאין 2026 מאשר אבדיה. כי מה שהוא עשה במשחק הפוסט-סיזן הראשון בקריירה שלו היה לא פחות מאשר תצוגה של סופר סטאר. לא אולסטאר. סופר סטאר.
לעזאזל ההסתברות
ה-41 נקודות (באחוזים מעולים), 7 ריבאונדים, 12 אסיסטים, 2 חסימות, ופלוס 13 שנתן ב-38 הדקות בהן היה על הפרקט זו לא רק שורה סטטיסטית שאתה מצפה לקבל מאנשים כמו לוקה דונצ׳יץ׳, אלא גם התזמון. והאיך.
התזמון: כאמור, משחק פוסט-סיזן. בחוץ. במשחק בו כבר איבדו יתרון דו ספרתי ונקלעו לפיגור גדול ברבע האחרון. האיך: הנה מה שדני עשה מאותו סל של אוניל: אסיסט, אסיסט, החטאה, ריבאונד (שהוביל לשלשה של ג׳רו הולידיי), שלשה, ריבאונד, שתי קליעות עונשין, פאול, אסיסט לשלשה (שהשלימה מהפך, 106:107), ריבאונד, סל, ואז עוד סל ועבירה (קלע את העונשין), שהעלו את הבלייזרס ל-110:111, 16 שניות לסיום, ממנו לא איבדו את היתרון יותר.
ועכשיו זה ה-and one הזה של דני שהפך לתמונת המשחק. ולעזאזל ה-4.6% הסתברות ההם. מדובר בשורה סטטיסטית של 3/3/10 ב-7 דקות! עם החטאה אחת! בזמן שהקבוצה שלו רצה 12:27! ומשלימה קאמבק! בחוץ! במשחק מכריע! בלתי נתפס.
או שכן נתפס? כי כשבסוף המשחק מתראיין הולידיי על הפרקט, ועומד שם ואומר ״היינו צריכים אותו. והוא פשוט היה Him. ׳טורבו׳ הוא יחיד ומיוחד. הוא עושה הכל בשבילנו״. ואתה קולט שהדובר הוא בעצמו אחד שזכה בשתי אליפויות, בשתי מדליות זהב אולימפיות, והוא מתייחס אל הגדולה של אבדיה כאל עניין מוגמר ונתון, אולי אין יותר מה להיות בהלם. אולי זה פשוט כבר מי שהוא. בואו נראה מה לספרס יש להגיד בנידון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו