עכשיו גם לברון ג'יימס יודע: "הרוצח השקט" של דנבר הוא סופרסטאר אמיתי

את הסיפור תוכלו למצוא לא פעם באולפן הטלוויזיה של המפסידים. כמה מפרשני הלייקרס לא הבינו למה ג'מאל מארי קלע בלי דאבל טים את הסל ששלח את קבוצתם לחופשת המון כלול באיים הקריביים. באמת למה?

נחזור לחצי הדקה האחרונה: 26.6 שניות לסיום, לברון ג'יימס מקבל זריקות עונשין עם פוטנציאל להשוות את משחק מספר 5. ניקולה יוקיץ', שלא ייגע יותר בכדור עד לסיום, מתקשר עם הספסל של דנבר והם מחליטים שלא יהיה פסק זמן. ג'יימס קולע את הזריקה הראשונה, ואז מוסיף את הנקודה ה־8,132 שלו בפלייאוף.

17 שניות לסיום, מארי עובר את קו החצי בכדרור. יוקיץ' צופה במתרחש, ואז שולח עם הידיים את כל שחקני דנבר לצד שמאל של המגרש, ומסמן עם האצבע על הפרקט להיכן ייצא לחסימה. צד ימין של המגרש, שממנו קלע מארי סל ניצחון במשחק מספר 2, ריק לחלוטין. ההיגיון אומר שגארד האלופה ינוע לשם. אבל מארי נע שמאלה מהחסימה לעבר מצבור שומרי הלייקרס עם הגב אליו.

אנתוני דייויס מופתע, ועסוק, כמובן, בשאלה איפה יוקיץ'. לברון ג'יימס צמוד לארון גורדון בלואו־פוסט. הם איבדו את מארי לרגע. הם ימצאו אותו כשהם על הספה והוא בטלוויזיה. הוא נשאר עם אוסטין ריבס, לא עילוי הגנתי ממילא ודי מבולבל.

זה מה שעושה לך דנבר: ההתקפה המכריעה של העונה, בלי פסק זמן, לא בהכרח הולכת לשחקן הטוב ביותר שלה - היא הולכת לשומר הכי גרוע שלה. סל הניצחון של מארי נראה קל בהרבה מזה שצלף במשחק מספר 2, קל למי שמתוך כדרור שמאלה זורק בקלילות בימין.

האלמנט הלא הכי מתוקשר הזה, תנועה שמאלה וקליעה בימין, כמו כמה תכונות חמקמקות אחרות של מארי, הוא דוגמה למה שעושה אותו לרוצח השקט של הליגה הזו. כל כך שקט, שאיש מעולם לא טרח לבחור אותו למשחק האולסטאר.

מארי הוא אחד מדור של רכזים, כמו שיי גילג'ס־אלכסנדר או ג'יילן ברונסון, שהבינו שמתחת למטריית השלשות יש הרבה פרנסה לזריזי רגליים שיכולים להתפנות לקליעות חצי מרחק. כשהוא לא אתלט־על, הוא הבלתי צפוי שבהם. זו תכונה של שחקן אובססיבי לפרטים מגיל צעיר. בתיכון, למשל, הוא ויתר על סמארטפון כשראה את כמות הזמן ותשומת הלב שהדבר גוזל מחבריו.

"האנדרסטייטמנט של העונה"

כשמסתובבים עם אנשי דנבר (ליוויתי את הקבוצה בגמר העונה שעברה), איש מהם לא יהיר מספיק כדי לקחת קרדיט על הבחירה בניקולה יוקיץ' בבחירה ה־41 של הדראפט. הם עצמם בחרו את יוסוף נורקיץ' לפניו, ואפילו ויתרו על בחירה גבוהה יותר לשיקגו.

אבל הם כן לוקחים קרדיט, ובצדק, על האמון במארי. דנבר הפסידה את גמר המערב בבועה ללייקרס, ובעונה שלאחר מכן מארי נפצע. הוא החמיץ עונה וחצי, ובמהלך טיפולי ההתאוששות אפילו שאל את מאמנו, מייק מאלון, אם דנבר תעביר אותו.

הוא היה ריאליסט: יוקיץ' היה כבר בעונת MVP שנייה, וחלון ההזדמנויות ב־NBA יכול להיסגר כששחקן המשנה העיקרי פצוע. אבל דנבר דבקה בו. בחודשים שבהם ישב בחוץ, יוקיץ' שדרג את ארון גורדון לצלע שלישית של כוכבות, וכשמארי חזר - דנבר היתה מוכנה.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

צריך גם לב. הצוות הרפואי של הנאגטס לא רצה את מארי על המגרש במשחק מספר 5, והמאמן מייק מאלון נטה להסכים איתם. ההחלטות אם לשחק עם כוכבים פצועים הן הגדולות והמכריעות ביותר של מאמנים בפלייאוף הזה ובשנים האחרונות.
מארי אמר שיגיע מוקדם יותר לטיפולים, והחליט לשחק. "הוא אמר לי אחרי המשחק שלא בטוח שהיינו מנצחים בלעדיו. האנדרסטייטמנט של העונה", אמר מאלון במסיבת העיתונאים של המנצחים.