המפגש הראשון של אנשי איגוד הכדורסל עם עמנואל שארפ, בנו של דריק האגדי, היה בקיץ של 2019. הגארד ייצג את נבחרת הקדטים של ישראל, וסייע לה לשרוד בדרג הבכיר כשסיים כמלך הסלים של אליפות אירופה עד גיל 16. "היה לנו מזל שהוא הגיע", הודה לימים המנהל המקצועי פיני גרשון, "היינו צריכים ארבעה שחקנים לידו שיכניסו למגרש את הכדור, והוא כבר עשה סל". כבר אז, כשהיה בן 15 בלבד, התרשמו בארץ מהסייז של שארפ (1.91 מ') והוורסטיליות ההתקפית.
מאז עמנואל (19) לא לבש שוב את המדים של נבחרת ישראל. הוא סבל מפציעה מורכבת בקרסול, אבל התאושש ממנה ומאז המנייה שלו בארצות הברית רק הלכה וגדלה. הוא כיכב בתיכון בלייק בפלורידה, שם גם אימן אותו אביו, וב־2022/23 זכה להתעניינות מהרבה מכללות יוקרתיות והחליט להצטרף ליוסטון. בעונה הראשונה הוא שיחק מעט (15.5 דק' בממוצע), אבל העונה הפך לבורג משמעותי (12.3 נק' בממוצע) ועזר לקבוצה לזכות בטורניר 12 הגדולות היוקרתי של ה־NCAA.
עמנואל שארפ חוגג עם אבא דרק את הזכייה בטורניר ה-BIG12 עם יוסטון 👏🇮🇱 pic.twitter.com/VjSjy5zRG2
— Eurozone Basketball (@EuroZoneBasket) March 11, 2024
"הוא משתפר בזכות המחויבות שלו והמאמץ שהוא משקיע באימונים", מספר דריק בשיחה עם "ישראל היום" מארה"ב, "הוא שיפר מאוד את הכושר הגופני ומשחק ההגנה שלו. לא סתם שלחנו אותו לשחק תחת קלווין סמפסון (מאמן מכללות ותיק ומעוטר, נ"ד). עמנואל תמיד היה סקורר טוב, אבל לקלוע הרבה שחקנים יודעים. הוא היה צריך לשפר גם את ההגנה שלו כדי להיות שחקן מיוחד".
שארפ סיים השבוע חודש אדיר עם יוסטון קוגרס בטורניר המכללות בארה"ב. הוא קלע בשישה משחקים ברציפות בספרות כפולות, והיה חלק מריצה של תשעה ניצחונות ברציפות שהסתיימה כאמור בניצחון על קנזס וזכייה בטורניר 12 הגדולות. בתום העונה הוא יצטרך להחליט אם להירשם לדראפט הקרוב של ה־NBA (יליד שנתון 2004) או להמתין שנה נוספת לדראפט של 2025. "נחכה לקיץ ונראה באיזה עמדה הוא נמצא", אומר אביו ומדגיש: "כרגע המטרה היא לזכות עם יוסטון באליפות המכללות, יש לו עוד תשעה משחקים חשובים".
"נבחרת? תלוי בתזמון"
שארפ נולד בישראל חודש ויום לפני הסל המפורסם של אביו נגד ז'לגיריס קובנה. למרות זאת, את רוב שנותיו המשמעותיות הוא העביר בפלורידה, ובקושי מדבר עברית. המטרה כרגע ברורה: לשחק ב־NBA, אבל כשאני שואל את דריק על האופציה שילבש יום אחד את המדים של מכבי תל אביב, הוא אומר: "זה יהיה כבוד גדול וברכה". ומה עם הנבחרת? "אני מאוד מקווה שהוא יוכל לייצג שוב את ישראל בקרוב", הוא אומר, "זה תלוי רק בתזמון. הקיצים כרגע חשובים מאוד להתפתחות שלו כשחקן ולהמשך הקריירה. אני מקווה שזה יסתדר".
את הקליעה עמנואל בהחלט ירש מאביו (36% ל־3 העונה), אבל דריק מצהיר: "הוא כבר היום עושה הכל יותר טוב ממני על המגרש, והוא רק הולך ומשתפר. במה הוא דומה לי? בתשוקה והקשיחות שלו, בזה הוא ממש מזכיר לי את עצמי כשחקן". דריק מאוד מעורב בקריירה של עמנואל, אבל יחד עם זאת מספר שהוא מאוד מאמין בצוות האימון של יוסטון. "אני סומך על המאמנים שם ב־1000%. שניים מהם, הוליס פרייס (ז'לגיריס) ואנתוני גולדוויר (ברצלונה) שיחקו נגדי בתקופה במכבי".
הנציג היחיד של משפחת שארפ בארץ כיום, הוא הבן הגדול די ג'יי (27). העונה הוא משחק במדי מכבי חיפה מהליגה הלאומית, ומספר ל"ישראל היום" על הקשר הקרוב עם אחיו הצעיר: "אני ועמנואל קרובים מאוד, גדלנו יחד בהרצליה. אני עוזר לו בקריירה, אחרי כל משחק אני מדבר איתו ומנסה לתת לו טיפים כדי שישתפר כשחקן". למרות שעמנואל לא גר בישראל כבר שנים, די ג'יי טוען ש"אחיו הקטן מאוהב בישראל, והוא בהחלט רוצה לשחק בנבחרת בעתיד".
כשאני שואל את די ג'יי במה עמנואל מזכיר לו את עצמו, הוא מזכיר כמובן את הקליעה מחוץ לקשת: "אנחנו משפחה שהתברכה בקליעה ברמה גבוהה מאוד. אפילו אבא שלי בגילו לא מחטיא", הוא מספר. מי מנצח באחד על אחד אני שואל אותו? "אני חייב להגיד שאני, אבל אם תשאל את עמנואל – הוא יגיד לך את אותו הדבר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנוView this post on Instagram
