בלילה בין שלישי לרביעי, סן אנטוניו ספרס זכתה בלוטרי של ה-NBA והיא תבחר ראשונה בדראפט בחודש הבא. ברוב השנים מדובר בידיעה חביבה שמעניינת בעיקר עכברים, אבל מדי פעם זו פיסת חדשות שכל מי שטיפה עוקב אחרי הליגה יודע שיכולה להיות בעל משמעות היסטורית.
השנה היא שנה כזו, כי ויקטור וומבניאמה הצרפתי הוא הפרוספקט הכי מדובר שנכנס לליגה מאז לברון ג׳יימס וההסכמה שהוא הולך לשנות את העתיד של המועדון שייבחר בו יותר רחבה מאשר הקונצנזוס המדעי סביב ההתחממות הגלובלית (אוקיי אוקיי, סורי לא התכוונתי להעיר את כל הטרולים. לחזור לישון).
זו הייתה הגרלה די מפתיעה - אמנם הספרס, שסיימו בשוויון עם המאזן השני הכי גרוע היו אחת מ-3 קבוצות בעלות הסיכוי הרב ביותר לזכות (14%), אבל שארלוט קפצה בזכות ההגרלה ממקום 4 ל-2 ופורטלנד מ-5 ל-3, ושתיהן יכולות להיות מאוד מרוצות שכן סקוט (Scoot) הנדרסון וברנדון מילר נחשבים גם הם פרוספקטים מעולים. זה בא על חשבון דחיקת הרוקטס (מאזן כמו של הספרס) לבחירה הרביעית ושל הפיסטונס (עם המאזן הגרוע העונה בליגה) עד לבחירה החמישית. ואמנם לא היו מעורבות בצמרת הלוטרי הפעם שמות גדולים כמו בוסטון, לייקרס או ניו יורק, אבל מספיק אנשים רבים עכשיו באינטרנט על האם זה טוב או לא טוב שהספרס זכו.
"I'm trying to win a ring ASAP, so be ready."
— Hoop Central (@TheHoopCentral) May 17, 2023
- Victor Wembanyama. 🗣️
pic.twitter.com/Xo71Aw4pGi
למה אנשים מבואסים שהספרס זכו?
בין 68 ל-76, הספרס הגיעו לפלייאוף ה-ABA ב-8 מ-9 עונות. אחרי המיזוג עם ה-NBA הם המשיכו להגיע לשם 7 שנים רצופות, ובסך הכל ב-9 מ-11 שנים. ואז, אחרי שפספסו את הפלייאוף בסך הכל בפעם השנייה בתולדות המועדון, ועם המאזן הרביעי הכי גרוע בליגה - זכו לבחור 1 בדראפט. ומי היה זמין באותה שנה? דייויד רובינסון - סנטר היסטורי. הספרס לקחו אותו, אמנם היו צריכים לחכות לו שנתיים כדי שיסיים את התחייבויותיו לצי האמריקאי, אבל ברגע שהוא הגיע הם עלו מ-21 ל-56 ניצחונות, ועוד 7 הופעות פלייאוף רצופות.
ואז, בתחילת עונת 96/7 רובינסון נפצע וגמר את העונה מוקדם מאוד. הפרס שחיכה בסוף אותה שנה? טים דאנקן. כן, נכון, פורוורד/סנטר היסטורי. אז הספרס זרקו את כל העונה לפח באחד ממהלכי הטאנקינג החדים אי פעם, סיימו עם המאזן השלישי הכי גרוע, ובהגרלה? אתם יודעים כבר את התשובה: זכו במקום הראשון, קטפו שחקן פנים חד-פעמי, ויצאו לרצף של 22 הופעות פלייאוף (רק ה-2 האחרונות אחרי שדאנקן פרש), כולל, כן, 6 גמרים ו-5 אליפויות.
ועכשיו, אחרי כמה עונות של ניהול לא מוצלח החליטו - לכבוד וומבי - ללכת על טאנקינג השנה שוב, בכל הכח. התוצאה? הפרס הגדול, שחקן פנים היסטורי (בפוטנציה). פעם שלישית גלידה. ברור שזה מוציא את העיניים לאוהדים רבים. ברור שמועדון משוק קטן שמקבל כוכב גדול זו לא בשורה נהדרת למנהלי הליגה. וברור שדי כבר. באמת.
למה אנשים שמחים שהספרס זכו?
ראשית, כי אפשר לטעון שהקארמה צריכה להיות בעדם. כשהם בחרו ברובינסון וידעו שיצטרכו לחכות לו לא הייתה להם רק סבלנות, אלא גם את היכולת לבנות סביבו קבוצה מוצלחת. ואז הם עשו את זה שוב עם דאנקן. וכשהם היו פסע מלהשלים מעבר מושלם ממנו, קוואי לנארד התחיל עם השטויות שלו וברח להם.
שנית, עם הרקורד הזה בפיתוח ומיצוי הפוטנציאל של שחקנים, והיסטוריה עשירה של כישרונות לא-אמריקאים, כולם בטוחים שאצל צוות הפיתוח הכי טוב בליגה, וומבניאמה יצא יותר דומה לרובינסון ולדאנקן, ופחות לשמות רבים אחרים שלא הגיעו רחוק כמו שהיו יכולים. עכשיו רק צריך לשכנע את גרג פופוביץ׳ להישאר שם. וזה חבל, כי המפלגה הדמוקרטית הייתה יכולה להיעזר בו גם. נו שוין, יש דברים יותר חשובים מפוליטיקה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
