״אין דבר כזה כישלון בספורט״, אמר בשבוע שעבר יאניס אנטטוקומפו, אחרי שהודח עם קבוצתו מילווקי באקס בהפתעת סיבוב ראשון עצומה מול מיאמי היט, וסיפק חומר למשהו כמו שלושה מיליון פודקאסטים.
אבל בעוד שההגשה והגישה של יאניס מקסימים ובריאים, האמירה הזו עצמה, לבדה, הייתה יכולה להיאמר רק בעולם של ״מדליות השתתפות״. למי שלא צלל לעומק הדברים של יאניס, האמירה הזו - שטומנת בחובה פחד לא ברור מהמילה ״כישלון״ - היא לא אמירה טובה, והמסר שלה הוא משהו שלא בטוח שהיינו רוצים כחברה כהיפוך לערך מוביל.
ולכן הלילה בין שישי לשבת היה אחד מלילות הפלייאוף הטובים ביותר שסיבוב ראשון מסוגל לספק. לא בגלל שהיה שם יותר מדי כדורסל יוצא מן הכלל - לפחות 2 מ-4 הקבוצות לא שיחקו טוב, ועשו זאת בעיקר ״בזכות״ עצמן.
אז למה כן? כי צמד המשחקים הזה נתן שיעור רב מימדי, מורכב, שנפרש מולנו פרק אחרי פרק - שבצל דבריו רבי ההד של יאניס, הוא גם חשוב במיוחד. שיעור על לקיחת אחריות, תוצאות של מעשים, התקדמות וחתירה למטה, ואולי אפילו גם באיך צריך להתייחס למבוגרים. למשל, במשחק המאוחר, בו לוס אנג׳לס לייקרס פירקה את ממפיס גריזליס ב-40 הפרש, היא חיסלה את העונה של קבוצה שיותר מכל, מה שהיה חסר לה זו מנהיגות בריאה וחיובית.
מצד אחד היו הגריזליס, שהתפרקו טוטאלית מאחורי מנהיגם ג׳ה מוראנט - שחקן שבחודשים האחרונים הסתבך בשלל שערוריות של התנהגות לא מקצועית, צוטט כמי שמזלזל בכל יתר קבוצות המערב, וגם נתן לכל זה לחלחל אל הפרקט. קבוצה שנתנה לשחקן בינוני שלה, דילון ברוקס, להפוך לפרצוף של המועדון בזכות סדרת התבטאויות מזלזלות וחסרות מודעות עצמית כלפי לברון ג׳יימס, גילו ״המופלג״, והלייקרס בכלל. התרברבות חסרת קבלות שהתפוצצה למועדון בפרצוף עם כדורסל גרוע מצד ברוקס לאורך מרבית הסדרה.
כל זה כשבצד השני ג׳יימס עצמו מראה - בפעם המיליארד - מה זו מנהיגות חיובית, ומה זו התפתחות אישיותית. האופן בו לברון אפשר ליתר הלייקרס לתפוס את מרכז הבמה בסדרה הזו בזמן שהוא שומר את עצמו (מבוגר ומשחק פצוע), הדהד עוד יותר כשבנו בכורו - ברוני - הגיע למשחק 6 בסטייפלס סנטר, שם התקבל בכבוד והעניק כזה לכל מי שנקרא בדרכו.
החשיבות שבהתקדמות, אבל באמת
אבל עוד לפני זה, ראינו את סקרמנטו קינגס - בעצמה קבוצה צעירה שנתנה עונה מצוינת, בדיוק כמו ממפיס - ושגם היא פגשה יריבה מבוגרת בדמות גולדן סטייט ווריורס. ומה שראינו מהקינגס - כבוד ליריבה לצד תחרותיות נחושה וניצול מדויק של היתרונות המקצועיים שלה (כל זה מאחורי מנהיג, דארון פוקס, שמצטיין למרות פציעה), סבלנות וקור רוח, שהובילו לניצחון כביר עם הגב אל הקיר, בחוץ, ששלח את הסדרה למשחק 7 אצלה בבית (ראשון ב-22:30, ערוץ הספורט!!!) - הוא האנטיתזה לממפיס.
והאמת היא שהוא גם קצת הדהוד נוסף אבל גם קונטרה, כאמור, לדבריו של יאניס. כי אמנם כן, יאניס דיבר על החשיבות שבהתקדמות, והקינגס כרגע הם דוגמא מופתית להתפתחות מקצועית מעוררת השראה. אבל אל מול האמירה התלושה ש״אין כזה דבר כישלון בספורט״, שכאמור יש בה כדי לעודד ויתור עצמי, באו הקינגס ועשו הכל חוץ מזה.
הרי ברור שבתור קבוצה צעירה, מול האלופה המהוללת, במשחק חוץ, אף אחד לא היה זוקף לרעתם הפסד והדחה. הסנאריו המושלם לזרוק משחק לפח. תשאלו את ממפיס. אבל כקבוצה, שבניגוד מוחלט לביטחון העצמי המופרז והמופגן של הגריזליס, כל השנה קידמה רק מסרים מעצימים, אופטימיים, ומאחדים, ההופעה של הקינגס בצ׳ייס ארנה הייתה תצוגת תכלית של ערכים ספורטיביים, קבוצתיים, חברתיים. וכן, גם קצת פחד מכישלון - תוסף תזונה מצוין כשהוא נלקח במידה הנכונה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו