שיעור בספרדית: מה אנחנו צריכים ללמוד מגמר ליגת האלופות?

טנריפה זכתה אתמול (ראשון) בליגת האלופות אחרי שניצחה את מנרסה. זה היה גמר ברמה גבוהה מאוד. זה לא ברצלונה מול ריאל מדריד. אפילו לא ולנסיה או באסקוניה. את המשחק המלהיב והאיכותי הזה סיפקו הקבוצות במקומות ה-5 וה-6 בספרד. כאלה שלא קרובות ליורוליג בכלל.

 זה מעיד על האיכות והעומק של הליגה ששלחה 6 קבוצות לרביעייה הראשונה בשלושת הגביעים המובילים באירופה. ליגה שהקבוצות שלה זכו ארבע פעמים בגביע האלופות שקיים שש שנים. כדאי לקבוצות ולמנהלים בליגה שלנו לקחת את קלטת המשחק הזה ופשוט ללמוד. דברים לא קורים במקרה ולא, לא הכל ענין של כסף. כאמור, אלה לא הקבוצות הגדולות, העשירות והנוצצות בספרד, אבל הדרך וההרגלים שמוטבעים בהן מביאות אותן למיצוי ולמסקנה החותכת שהשלם גדול מסכום חלקיו.

אז מה יש בקבוצות האלה שאין לנו ואיך נלמד כדי לשדרג את מצבנו? לפני הכל יש בהן קבוצתיות והגנה. לא מעט ביקורת סופגים המאמנים בספרד על שיטת החילופים שלהם, שלעיתים לא קשורה למה שקורה על הפרקט. השיטה הזו גורמת להן לשחק הגנה ברמה הזו. שחקן עולה למגרש, נותן את כל האנרגיה, יורד לנוח ושוב חוזר. זה גורם לכך שעל המגרש תמיד יש רגליים טריות בשביל לשמור. בספרד מלמדים הגנה לפני הכל ואצלם ההגנה היא לא המלצה. האינטנסיביות ההגנתית שם היא ברמה הגבוהה מאוד.

הגנה זה לא רק פיזיות ואנרגיה. הגנה היא מערך קבוצתי והיתרון של הספרדיות היא רמת התיאום, כי שם המשחק הוא קבוצתיות וזה לא מתבטא רק בהתקפה. אין כוכבי על מלבד יחידי סגולה, הכל פועל בשיטה של מכונה משומנת שיודעת מה לעשות בכל רגע נתון על המגרש. יש לנו הרבה מה ללמוד מזה, אצלנו הרוב מבוסס על יכולת אישית.

אפשר להוריד מעל הפרק מהר מאוד את נושא התקציב. באסקוניה כבר שנים ביורוליג. נכון שהיא משוריינת אבל עם תקציבים נמוכים בהרבה היא עשתה שם לא מעט. מנרסה היא קבוצה שתקציבה נמוך מחולון ולא בטוח שתקציבה של טנריף גדול בהרבה מזה של הפועל ירושלים.

לא מוותרים על משחק הפנים

עוד נתון שבונה הצלחות הוא המאמנים. משני הצדדים על הקווים ראינו מאמנים מנוסים ויצירתיים שיודעים לבנות קבוצות ולחבר קבוצות ויש להם דומיננטיות והשפעה יוצאת דופן. מצד אחד צ׳וס וידורטה, שנמצא בשש משבע העונות האחרונות בטנריפה ומצד שני פדרו מרטינז שזו עונתו השלישית במנרסה בקדנציה השנייה שלו במועדון. יש עוד מאמנים, לא בריאל או ברצלונה שכבר מתפתחים לרמות הגבוהות כמו: חואן פנארויה בוולנסיה, אלכס מומברו בבילבאו וקרלס דוראן בבדאלונה. זה לא רק רמת האימון הגבוהה שלהם אלא היציבות בעמדת המאמן שמייצרת המשכיות.

ברוב הקבוצות בספרד לא בונים ומפרקים כל עונה כמו אצלנו. עיקרון ההמשכיות חשוב מאוד. בשביל זה צריך לדעת לבנות קבוצות ולאתר שחקנים. שחקן העונה בליגת האלופות צ׳ימה מונקה ממנרסה שיחק לפני שנתיים בליגה השנייה בצרפת. עכשיו הוא פוטנציאל יורוליג. כך גם רכז הקבוצה סילביאן פרנסיסקו כשיש לא מעט דוגמאות בליגה הזו של איתור שחקנים מצוין וטיפוח שלהם.

קחו את השחקנים שהיו אתמול על הפרקט. אם תיתן לקבוצות ישראליות אפשרות לקחת שחקנים מהן, יהיו מעטים שהן יחתימו. למה? כי אצלנו מחפשים כוכבים. בספרד לוקחים שחקנים שמתאימים לשיטה. זה בדיוק הסיפור - בחירת השחקנים שמתאימים למאמן גורמת להם להיראות מצוין במקום אחד והרבה פחות טוב במקום אחר.

עוד שני אלמנטים חשובים. האחד הוא משחק הפנים. בליגה שלנו, בעיקר קבוצות עם תקציבים נמוכים, קבוצות פשוט מוותרות על המשחק הפנים. בספרד לכל קבוצה יש לפחות שני שחקני פנים משמעותיים ופיזיים ואנחנו רואים הרבה פחות קומבינציות ומשחקי ״סמול בול״ כמו אצלנו.

האלמנט השני הוא סיפור הגיל של שחקנים. אין ענייני תעודת זהות. שחקנים מתבגרים מקבלים את המקום שלהם ותורמים מהניסיון העצום שלהם. ראינו מה עשה סרחיו יוי בסדרה של ריאל מדריד נגד מכבי ת"א. השחקן המצטיין של פיינל פור ליגת האלופות היה מרסליניו הוארטאס מטנריפה בקרוב בן 39. אין פחד מעניין הגיל גם בכיוון השני ולא מהססים לתת לשחקנים צעירים מאוד (עוד לפני גיל 18) את דקות הפרקט. ככה גדלים שחקנים.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

במילים אחרות - יש שיטה. אפשר לעשות קסמים בדרך כמו חולון, אבל בשביל ללכת עד הסוף, צריך יותר מזה.