ברוקלין אפס ארבע: כישלון הסופר-טים של קיירי ודוראנט

קווין דוראנט. מודה בשימוש בסמים קלים, צילום: AP

ב-28 באוקטובר 2018 קווין דוראנט בא לברוקלין - בתור כוכב האלופה הגאה גולדן סטייט ווריורס. במשחק מול המארחת הצעירה והאנרגטית, בשלב מוקדם כל כך של העונה, זה היה משחק מהסוג שפרשני כדורגל ישראלים היו מכנים "מוקש". ובאמת, החבורה המבטיחה והאמביציוזית של המאמן המוערך קני אטקינסון, נתנה יופי של פייט בדרך להפסד 120:114.

דוראנט, מצידו, עם 34 נקודות באחוזים טובים, היה האחראי המרכזי לכך שבאותו הערב לא נרשמה הפתעה. החלק הזה הגיע יותר מאוחר, אחרי שנגמרה העונה, כששני הצדדים קשרו את גורלם אחד בשל השני.

הנטס ההיא אמנם המשיכה לשחק כדורסל כיפי כל השנה, סיימה את העונה במאזן חיובי 40:42, וכשהיא הודחה בסיבוב הראשון 4:1 על ידי פילדלפיה אפשר היה להסתכל סוף סוף אל עבר עתיד הקבוצה ולראות דברים חיוביים, אבל בברוקלין רצו יותר. רצו סופר טים משל עצמם.

דוראנט, מצידו, מאס בסופר טים שקיבלה אותו אל חיקה. גם הוא רצה משהו. לא ברור בדיוק מה, אבל רצה משהו אחר.

ברוקלין - למרות שסוף סוף הצליחה לבנות קבוצה כיפית אחרי שנים גרועות בעקבות טרייד מזעזע עם בוסטון - קפצה על ההזדמנות לפרק את מה שבנתה, ולבנות מהר מהר צמד-על משל עצמה. היא הביאה את דוראנט מגולדן סטייט ואת קיירי אירווינג מבוסטון (כן, שוב הם). ומה זה נתן להם?

בעונה הראשונה של הפרוייקט פציעות הגבילו את קיירי ל-20 משחקים, ודוראנט לא שיחק כלל, אטקינסון פוטר לקראת סוף העונה, הם סיימו במאזן 37:35 שלילי והודחו בסיבוב הראשון בסוויפ. ציון? נכשל, אבל לא שלם בגלל ההיעדרויות.

קיירי אירוינג, צילום: USA today Sports

בעונה השנייה? האיצו את תהליך הפירוק בשביל לצרף את ג'יימס הארדן, מאזן 24:48 מצוין, סוף סוף עברו סיבוב, והודחו בסיבוב השני כשקיירי נפצע, וכשהארדן משחק פצוע. ציון? עדיין רחוק מלהיות "מצטיין".

והנה הגיעה העונה הנוכחית, השלישית. דוראנט מופיע בשני שליש מהמשחקים, בגלל פציעה. הארדן מוותר על הקבוצה ומועבר בטרייד, וקיירי? שיחק העונה רק 29 משחקים, בגלל שהוא לא מוכן להתחסן נגד קורונה. מאזן 38:44 מספיק רק למקום 7 במזרח. בפלייאוף? שוב בוסטון. שוב הדחה. שוב סוויפ. רק שהפעם גם קיירי וגם דוראנט משחקים. הם פשוט לא טובים מספיק. גם לא הצוות שסביבם. גם לא המאמן. בטח לא מול הקבוצה האורגנית, המלוכדת, המאומנת, המאוזנת, והנחושה של הסלטיקס.

אז מה היה לנו? קבוצה צעירה ומבטיחה ובעלויות סבירות, שהצליחה לעשות סיבוב ראשון תוך שהיא מטפסת מעלה - שפורקה לטובת פרוייקט גרנדיוזי עם כוכבי על, שמאז השיג סיבוב ראשון, סיבוב שני, ושוב סיבוב ראשון. זה מספיק זמן כבר כדי לתת ציון? ולהגיד שהסיפור נכשל?

אם עניתם ב"כן" על השאלה הזו, זה כי גם אתם רוצים להקיא מקבוצות, "פרויקטים", כמו של הנטס. אסופת כוכבים מפונקים שלא מחוייבים לדבר מלבד עצמם (ועוד לא דיברנו על בן סימונס), שאפילו לא מסוגלים לספק חצי קבלה (אפילו גמר מזרח בודד ב-3 שנים זה, מתברר, יותר מדי לבקש).

אם עניתם ב"לא", ואתם עדיין חושבים שלפרויקט הזה יש תקווה, זה כנראה כי אתם זוכרים שדוראנט, קיירי, סימונס, וגם ג'ו האריס וסת' קרי חתומים לשנה הבאה. ולכן אתם מסוגלים לדמיין שאולי בעונה שלמה בה כולם משחקים כמעט בכל משחק, עוד נראה את הנטס האלה מניפים את גביע לארי אוברייאן.