האם הכדורעף הישראלי עומד לאבד את אחד הכישרונות הגדולים שצמחו בארץ? מתי (מתיוש) קרפוב בן ה־18 (103 ק"ג שמתפרשים על 2.05 מטרים) הוא אחד משחקני הנוער הטובים באירופה לגילו. הוא הגיע לארץ מפולין כדי ללמוד ולהתאמן באקדמיה במכון וינגייט והחיבור היה מיידי לאחר שמשפחתו חזרה בתשובה, ומאמן הנבחרת דאז, גז'גוז' ריש - גם כן פולני - שמע את שמו ומיהר להשאירו באופן קבוע.
המדינה מכירה אמנם בזכאותו של קרפוב לאזרחות מתוקף חוק השבות (המחייב שאחד מסביו יהיה יהודי), אך לא ביהדותו, בשל העובדה שעבר את תהליך הגיור בפולין.
אביו של קרפוב הוא יהודי והוא עצמו גדל כיהודי - עם זאת, כפי שהסבירו אתמול באיגוד הכדורעף: "יש פה שרשרת של אי הבנות. אנחנו בטוחים שהדברים נעשים בתום לב, אבל כבר ארבע שנים אנחנו בסחבת הזאת, וכל פעם אנחנו נופלים בגלל הביורוקרטיה. לא נראה שמישהו מוכן להקשיב למה שמתרחש והכדורעף הישראלי נפגע מכל הסיפור הזה".
זהר בר נצר, המהווה את הסמכות המקצועית הבכירה באיגוד הכדורעף, מסביר: "אם זה היה תלוי בי, עד סוף החודש כבר הייתי שמח שיהיה לו דרכון כדי שהוא יוכל לעזור לנו להעפיל לאליפות אירופה. כמה ילדים בנתונים הללו מגיעים לישראל מחוץ לארץ ועוד מתחברים כל כך למדינה? החיבור שלו למדינה בכלל לא קשור להיותו שחקן כדורעף, הוא רוצה לחיות פה".
עתה נשאלת השאלה, אם פקידי משרד הפנים שידעו בעבר להתגמש עבור ספורטאים בענפים פופולריים יותר ועבור זרים שהקשר בינם לבין היהדות לא היה קיים בכלל, יעשו זאת גם עבור נער פולני אחד, שבכל מקום בעולם מכירים בו כיהודי, חוץ מאשר בארץ שאותה הוא חולם לייצג בענף.
חשוב להבין - נערים בעלי נתונים גופניים שכאלה בישראל, בדרך כלל פונים לענף הכדורסל הפופולרי יותר והרווחי הרבה יותר מקריירה מול רשת הכדורעף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו