אז הפוליטיקה ניצחה את הספורט. נו, אלו שהיום אומרים שההיגיון ניצח, שהשקרן הפסיד, שהוא היה מסכן את הבריאות של המשתתפים וטוב שהודח - הם האנשים שתמיד נכונים, תמיד בעד הבעד ותמיד נגד הנגד.
הם אלו שנוסעים קילומטר נוסף כי העגבניות בסופר ההוא זולות יותר. הם אלו שחושבים שברור שלערבים יש זכויות, אבל תשמע, "הילדים שלנו לפני הכל". הם אלו שלא מבינים מה יש לחיות בתל אביב, ועדיף בית עם גינה בהוד השרון, אבל מבלים בכל סוף שבוע בתל אביב. מי ששמח שנדאל ישחק עכשיו נגד עצמו באוסטרליה, הוא בדיוק אותו אחד שאומר: "תשמעו, אני לא דתי, אבל קצת קידוש, קצת מסורת, זה לא הורג אף אחד, זה טוב גם שהילדים ייחשפו ליהדות".
אלו שחושבים שנעשה צדק כשהסרבי גורש מהמדינה, הם אלו שאומרים לך תמיד: "תשמע, אני לא אוהב את מכבי בכדורסל כי הם מאוד דורסניים, אבל כשהם משחקים באירופה אני איתם. גם אם הפועל או חיפה משחקים באירופה, אני בעדם".
אלו שחושבים שעוד יש עתיד לטניס העולמי אחרי השערורייה אתמול, הם אלו שיתפסו אותך ליד הברזייה בעבודה ויגידו לך: "אני לוקח את הילד לראות מסי נגד קבוצה אנגלית. לא יודע, לא מבין בזה כלום, אבל הילד רוצה כדורגל. אמרנו נטוס, מה יש? זמן איכות".
אז שיבושם להם, ושייהנו עם הצדק שלהם, והם תמיד יחיו את החיים הנכונים ("תוודאו שיש לכם את כל הצבעים של הירקות בצלחת"), ויבקשו בנימוס: "אם אפשר להזיז את הסיגריה לצד השני, אני לא רוצה שהתינוק שלי ינשום את הרעל שלך".
תיהנו עם הנדאל שלכם והציציפאס וחבורת הרוסים המתוכנתים. הטניס העולמי איבד אמש את הסיכוי האחרון ליהנות מדור הנפילים שלו, לפני שהם מתפיידים ומפנים את המקום לדור בלי יריבות גדולה ואמיתית. אבל היי, היינו בצפון בשישי האחרון בסדנת מיינדפולנס, היה מדהים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו