זה יותר גדול מאשר כשמייקל ג'ורדן חזר עם וושינגטון לשחק מול הבולס. זה יותר גדול מכריסטיאנו רונאלדו חוזר למנצ'סטר יונייטד. זה יותר גדול מלאו מסי מבקיע (שוב) מול פפ גווארדיולה. לא, זה לא יהיה יותר גדול מאשר אם מסי יפגוש את ברצלונה, נגיד העונה בליגת האלופות, אבל זו כבר פנטזיה.
בלילה שבין ראשון לשני, טום בריידי (44) יחזור לשחק עם האלופה שלו טמפה ביי בקאנירס בג'ילט סטדיום, האצטדיון שהיה ביתו במשך 20 השנים שבהן שיחק בניו אינגלנד - למפגש טעון ונוסטלגי, וגם חשוב מקצועית, עם הפטריוטס. ולא פחות חשוב - לקרב מול מי שהיה מאמנו היחיד ב־NFL עד שהקוורטרבק עזב לפני שנה וחצי לפלורידה, ביל בילצ'יק.
רק שנהיה ברורים, כן? כדי שחזרה של ג'ורדן לשיקגו תהיה גדולה באותה המידה, זה היה צריך לקרות כשהוא אלוף עם וושינגטון, כשהוא ה־MVP של הגמר שוב ופוגש את פיל ג'קסון. אם ננסה לנסח את זה במונחים שמוכרים לחובבי הספורט בישראל, זה כאילו מסי ייקח עכשיו את ליגת האלופות עם פ.ס.ז', ובעונה הבאה יחזור למשחק בקאמפ נואו, כשפפ שוב על הקווים בצד הקטלאני. בקיצור, זה אירוע כל כך נדיר ומיוחד, שצריך להיות אמיץ ויצירתי רק כדי לחשוב על אפשרויות דומות לו, גם אם הן סופר מופרכות.
לא סטנדרטי
ב־2010, כשבריידי היה כבר בן 33, הוא נבחר ל"נבחרת העונה", אבל לא חזר לשם עד 2017. בשנים שלאחר מכן הוא הפסיד בסופרבול שוב לאיליי מאנינג והניו יורק ג'ייאנטס (ב־2011), ולא הצליח לשוב למשחק הגדול גם בשנתיים הבאות. ב־2019, כשהוא בסופו של דבר עזב, בגיל 42, אחרי עונה בינונית שלו ושל הפטריוטס, שהסתיימה בהדחה הכי מוקדמת שלהם מאז 2009, המעבר לבאקס הרגיש כמו משהו שבהחלט יכול להיות פרק סיום מבאס לקריירה הכי גדולה אי פעם.
אבל בריידי באמת עשוי מחומרים אחרים, וכשפרשנים מדברים עכשיו על כמה שהוא הולך להתרגש מהחזרה לפוקסבורו, הם שוכחים שלא מדובר בבן אנוש סטנדרטי. את ההתרגשות נשאיר לרוב גרונקובסקי, הטייט אנד המלהיב שזכה עם בריידי בשלל תארים בפאטס, פרש, וחזר אשתקד כדי לזכות עם בריידי בעוד אליפות בטמפה. איזו התרגשות? למשל, טאצ'דאון ניצחון על הפרצוף של ניו אינגלנד.
בהתחשב בכמה הסיטואציה כולה מטורפת, זה לא נשמע כמו סיום מופרך במיוחד לשחקן שזכה ביותר אליפויות מכל קבוצה אחרת בתולדות הליגה?!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו