"החברות של פדרר ונדאל מחביאה בתוכה הרבה סיפורים יפים"
הסרט "פדרר ונדאל: האיחוד" שישודר הערב ב"יס דוקו" נוצר כדי לקדם את הקרן הפילנתרופית של השוויצרי, ושם במרכזו את משחק הראווה ההיסטורי מול רפאל נדאל אשתקד • רגע לפני הבכורה ביום שבו פדרר חוגג 40, מספר הבמאי אלון מיירהאנס ל"ישראל היום": "הנימוס שלו מידבק"
Your browser doesn’t support HTML5 audio
רגע לפני שנגיף הקורונה פרץ לחיינו, הטניסאי רוג'ר פדרר בחר באופן די נדיר לפתוח צוהר לא שגרתי לחייו בסרט דוקומנטרי, שנועד לקדם את הקרן הפילנתרופית שלו. הסרט שם במרכז את המשחק בינו לבין רפאל נדאל בפברואר 2020, אז נפגשו השניים למשחק ראווה בקייפטאון, דרום אפריקה, ושברו שיא עולמי כשלאצטדיון הענק הגיעו יותר מ־51 אלף צופים, כולל ביל גייטס וידוענים אחרים.
הדוקו ספורט החדש, שזכה לשם "פדרר ונדאל: האיחוד" (הערב ב־21:00, "יס דוקו"), יוצר לעיתים הרגשה של סרט פרסום לטניסאי העצום שחוגג היום את יום הולדתו ה־40, אבל יש בו רגעים מרגשים שהופכים אותו לסרט חובה עבור מעריציו, ובכלל - לחובבי טניס מסביב לעולם.
הסרט נפתח בשיחה כנה עם הוריו של פדרר, רוברט ולינט, שהופכת לכוכבת האמיתית שלו. השניים מספרים למצלמה על ילדותו של הטניסאי השוויצרי, מציגים קטעי ארכיון, ואמו אף מספרת על הקשר האישי שלה לדרום אפריקה שבה נולדה. ההורים מציגים בפתיחות יוצאת דופן את האופן שבו גידלו אלוף: ללא פשרות, אבל עם הומור, והאם מתעקשת על כך ש"מעולם לא נתתי לו לנצח בתור ילד, זו לא היתה אופציה מבחינתי".
"ההישג? לדבר עם ההורים שלו בכזאת פתיחות"
בשיחה עם הבמאי אלון מיירהאנס הוא מודה שהעבודה עם פדרר הפתיעה בהרבה רגעים, אבל בכל רגע ברור היה שמדובר באישיות יוצאת דופן: "הנימוס שלו מידבק. הוא מייצר רוגע, והנימוס הבסיסי הזה שלו גורם לכך שכל האנשים סביבו מרגישים בטוחים ונפתחים אל מול המצלמה. עבורנו זה היה מצוין", הוא מספר בראיון מביתו שבשווייץ לכבוד ההקרנה של הסרט בישראל.
מה אתה יכול לספר לנו בנוגע ליחסים בין פדרר ונדאל, משהו שהמצלמה לא מצליחה להראות?
"כן, אפשר לראות את הקשר המיוחד ביניהם. יש שם חברות שמחביאה בתוכה הרבה סיפורים יפים, ואת זה לא ידעתי עד שפגשתי אותם. אתה יושב ומדבר איתם וחושב לעצמך כמה משחקים אדירים השניים האלה סיפקו לאנושות, וגם סיפורים היסטוריים. ואז באמת אפשר לראות שהם אוהבים זה את זה. זה היה מקסים לראות את זה".

המשחק המדובר נערך בעידן שלפני הקורונה. אנחנו מסתכלים על המתרחש שם ושואלים את עצמנו מה הסיכוי שנראה עוד פעם מפגש כזה ביניהם.
"אני לא חושב שאירוע בסדר גודל כזה יתרחש בקרוב או בכלל. אנחנו לא יודעים עוד כמה זמן פדרר ימשיך לשחק טניס, וכמה מפגשים עוד יהיו לו עם נדאל, בטח לא באירוע שכזה. היינו שם וראינו את זה, ואיש לא היה יכול לתאר לעצמו שעכשיו יחלפו שנים עד שנוכל להיות שוב באותה סיטואציה. אני חושב שאווירה כמו שאנחנו רגילים אליה באצטדיונים, וכזאת שראינו בסרט, זה לא משהו שיחזור בזמן הקרוב".
אם אני צריך לבקש ממך לספר לנו על זיכרון אחד שלך מהעבודה עם פדרר לאורך הצילומים, מה הוא יהיה?
"תראה, זה סרט שנועד לספר על הקרן שלו. כבמאי, היו דברים שרציתי להראות אף שהאינטרסים של פדרר היו כמובן שונים בחלקם. הוא בכלל היה עסוק אז בפציעה ובשיקום וברצון שלו לעשות קאמבק ולחזור לשחק. למזלי, עבדתי איתו בעבר, אז תהליך העבודה היה קל יותר עבורי. מבחינתי, ההישג הזה של לדבר עם ההורים שלו בפתיחות כזאת היתה משמחת. הם לא מרבים לדבר, ופתאום הם מספרים הרבה סיפורים אישיים עליהם ועליו. זה היה מיוחד מאוד".


