אצטדיון האתלטיקה לא ממש האיר פנים לאמריקנים בכל הנוגע למסלול ולריצות הקצרות, אבל אתמול - בגמר ה־400 מ' משוכות לנשים - ארה"ב קיבלה בדיוק את מה שרצתה: קרב ראש בראש בין שתי הכוכבות הגדולות, מאבק צמוד שהוציא מהשתיים את המיטב, התעלות, יריבות, חברות, מדליות זהב וכסף ושיא עולם חדש.
סידני מקלוכלין היתה זו שקבעה אותו, בזמן של 51.46 שניות. דלילה מוחמד הגיעה אחריה וקבעה 51.58, תוצאה שגם היתה שווה שיא עולם חדש. "את חושבת שהיית יכולה לרוץ ככה בלי דלילה?", נשאלה המנצחת. "תמיד צריך מישהו שידחוף אותך להיות הטובה ביותר", ענתה מקלוכלין, "ואת זה אנחנו עושות מצוין". כשמוחמד נשאלה את אותה השאלה בנוגע לנוכחות של מקלוכלין, ענתה: "כן, ברור שזה טוב. כשיש לך יריבה איכותית כמו מקלוכלין אסור לך לפשל. היא לא משאירה מקום לטעויות".
חמש שנים אחורה, בריו 2016, המעמד שלהן היה שונה לגמרי. מוחמד זכתה בזהב בריצה ל־400 מ' משוכות, בעוד שמקלוכלין הגיעה למשחקים כסנסציית תיכונים בת 16 ונעצרה בחצי הגמר. הרגע האמיתי שבו ניצתה היריבות ביניהן היה באליפות העולם בדוחא, שם מוחמד הקדימה את מקלוכלין בגמר וקבעה שיא עולם חדש.
לפני כחודש וחצי, במבחנים האמריקניים, היוצרות התהפכו. מקלוכלין הקדימה את מוחמד וקבעה שיא עולם חדש נוסף, ועם המטען הזה הגיעו השתיים למשחקים האולימפיים בטוקיו. "ידעתי שזאת הולכת להיות ריצה מהירה, וידעתי בדיוק למה סידני מסוגלת", סיפרה בסיום מוחמד, "המאמן אמר שאני יכולה לרדת מ־51.70 שניות, ושאלתי אותו האם זה בכלל יספיק?". לא סתם היא שאלה, זה לא.
כמו כל דו־קרב, גם כאן הדמויות קוטביות. מוחמד בת ה־31 היא תוססת ומלאת אנרגיה, בעוד מקלוכלין, שצעירה ממנה בעשור, מחושבת יותר, עצורה, זן מאסטר. אתמול היא סיפרה שלפני כמה שנים סבלה מהטרדות ברשתות החברתיות, ולכן ניתקה קשר עם העולם הזה והתחברה לאלוהים. "למדתי להבין מי אני ומה אני יכולה להשיג", הסבירה את השינוי שעברה, שינוי שכלל גם חילופי מאמנים ועבודה עם בובי קרסי - גדול מאמני ארה"ב.
אתמול, כל המהלכים שעשתה התחברו לרגע המושלם של חייה. על המסלול המהיר, שעליו נקבע גם שיא העולם לגברים, הרצה בת ה־21 הצליחה להביא לידי ביטוי את כל היכולות שלה. לאורך רוב הריצה היא היתה צמודה למוחמד ולפמקה בול ההולנדית, אבל אז הגיעו השלוש למקום שבו קורים דברים בריצת 400 מ' משוכות - 40 המטרים שאחרי המשוכה העשירית. "התאמנתי המון על הקטע הזה, וידעתי שאני אצטרך לתת שם הכל", סיפרה מקלוכלין בשלווה, "ידענו כולנו שהכל יקום וייפול על 40 המטרים האלה".
כשסיימו את 40 המטרים האלה וגילו את ההישג שהשיגו, שתי האמריקניות חברו לחגיגה משותפת. הן דיברו, חיזקו וחיבקו זו את זו, ומקלוכלין אפילו היתה קרובה לשחרר חיוך קטן. "יש לנו עוד הרבה מטרות בהמשך", אמרה כל אחת בתורה, וכל עוד זה יקרה כשהן זו לצד זו - יש הרבה למה לצפות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו