מחר (שלישי) ב־13:00 תירשם היסטוריה ישראלית קטנה־גדולה בתוך סערת מדליית הזהב של ארטיום, כאשר נבחרת הסוסים כחול־לבן תעלה לזירה ותשתתף בפעם הראשונה במשחקים האולימפיים.
אחרי שהשיגו את הקריטריון האולימפי במוסקבה, יעלו היום שלושה מתוך ארבעת הזוגות הישראלים (החלטת מאמן) לרגע האמת שלהם בטוקיו: אשלי בונד עם הסוס דונאטלו 141, אלברט משען עם קוזה נסטרה וטדי וולק עם אמסטרדם 27.
בסך הכל 75 רוכבים יפתחו את שלב המוקדמות, רק 30 יגיעו לגמר היחידים מחר, ותחרות הנבחרות תתחיל בשישי. מבחינתנו זו הזדמנות יוצאת דופן לחשוף את הקהל הישראלי לענף, ויש לה חשיבות עליונה. בישראל יש כ־300 חוות וענף קפיצות הראווה (שיתחיל היום בטוקיו) יש כ־350 מתחרים מגיל ילדים עד בוגרים.
בניגוד לרוב ענפי הספורט, בקפיצות הראווה לגיל מתקדם יש דווקא יתרון, והראיה לכך היא האנגלי ניק סקלטון שניצח באולימפיאדת ריו 2016, כשהוא בן 59. ארבע שנים קודם לכן הוא גם ניצח בתחרות הקבוצתית עם נבחרת אנגליה.
אם זה לא היה ברור, מדובר בענף בלי הפרדה בין המגדרים, גברים ונשים משתתפים באותה תחרות. צמד מתחרים הוא למעשה הרוכב/ת והסוס/ה שלהם, וישנו קשר שמתפתח בין הצמד במהלך האימונים המשותפים. הרכיבה מונעת על ידי בקשות מהסוס, ולא בדרישה בכוח; ועל מנת להגיע לשיתוף פעולה מקסימלי, נדרשות שנים של אימונים שבהם נבנים היכולות של הסוס והרוכב והקשר ביניהם.
תפקיד הרוכב הוא לתכנן ולהביא את הסוס לנקודת זינוק אופטימלית, בקצב נכון ובשיווי משקל כך שהסוס יוכל לעבור את המכשול בצורה נקייה. כשאחד מהאלמנטים לא מצליח, עולה הסיכוי להפלת המכשול או לסירוב של הסוס לקפוץ - מה שיביא לנקודות חובה.
אגב, את סוסי התחרות מתחילים לאמן מגיל 3 בערך, ועליהם להיות לפחות בני 9 על מנת להשתתף במשחקים האולימפיים, כאשר גיל השיא של סוס הוא בין 10 ל־13.
מבחינת ענף הסוסים בישראל, מדובר ביום חג של ממש. החשיפה לתחרות בסדר גודל כזה היא הזדמנות גדולה לגרום לצעירים להגיע לחוות הסוסים ברחבי הארץ, ולהיכנס לענף האדיר הזה.
הכותב הוא אלוף ישראל ב־2011, זוכה מדליית הכסף במכביה ה־19 ב־2013 ומאמן בחוות גרינפילדס
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו