ברוך שמאילוב היה קרוב לזכייה במדליית ארד היום (ראשון) בטוקיו, אך הפסיד בקרב המכריע והסתפק במקום החמישי בלבד במשחקים האולימיפיים.
"לא הצליח לנו הפעם. התחושות קשות, מאוד מאכזב", אמר שמאילוב בסיום הקרב. "נתתי את כל כולי ועליתי כדי להוכיח את עצמי אבל זה המשחק, זה אכזרי. אתה בא לתת כל מה שיש לך.
"באתי במצב מעולה, וראיתי את המדליה בראש שלי. לצערי הייתי קצת פצוע, זה לא תירוץ. הייתי טוב, אבל זה לא מספיק להיות רק טוב. בקרב אני חושב כמו חיה, זה אינסטינקטיבי. אני לא בא להמציא משהו חדש. באנו לעשות ג'ודו, לא לבכות.
"באמת עברתי מסע מטורף, לא היה לי רגע אחד של שקט נפשי. לא משנה אם הצלחתי או הפסדתי ידעתי שאני חייב להמשיך. לא הייתי מוכן לוותר על הקריטריון למשחקים. טל פליקר הוא ספורטאי מצוין אבל להגיע לפה למקום הזה, הייתי בטוח שאני זה שראוי, והייתי מאוד קרוב למדליה. פריז בעוד שלוש שנים? אני אתאפס על עצמי ואמשיך מהר מאוד".
בינתיים בבית משפחת שמאילוב: "גאים בברוך ובדרך שלו"
אכזבה גדולה היתה בבית משפחת שמאילוב בחדרה. לקראת הקרב אמרה אימו, אלזה: "מגיל 6 הוא מתאמן. היום הוא בן 26. אני מתרגשת מאוד. שנים אנחנו מחכים לרגע הזה. הוא שלח אתמול הודעה שיש לו קרב קשה והוא עושה הכול לנצח. כל הכבוד לאשתו בטי שסבלה את כל השיגעונות שלו, את כל היציאות לאימונים".
אחותו סטלה אמרה: "אני מתרגשת. אין לי מילים. הוא חייב לעשות את זה, הוא אלוף. מחכים המון לרגע הזה".
לאחר שהתברר שהפסיד בקרב אמרו בבית המשפחה: "אנחנו גאים בו ובדרך שלו".
האם אלזה הוסיפה: "קשה לי. ידעתי שהוא מסוגל להבא מדליה, מסוגל לעשות את זה. חבל שהוא לא זכה, אבל שידע שאנחנו אוהבים אותו. בשבילנו הוא אלוף. הוא הצליח להגיע לאולימפיאדה למרות שזה לא היה פשוט. עם כל העליות והירידות. הוא היה יכול לעשות מדליה, יש לו את זה. אבל משהו לא התחבר. בשבילנו הוא אלוף. אני אוהבת אותו והוא אלוף. הוא הלך עד הסוף".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
