מספרים על סימון ביילס שהיא פרשה מהעסק מיליון פעם. שאחרי כל קפיצה, תרגיל, נחיתה ומתיחה היא פנתה לסובבים אותה והכריזה "די, אני לא יכולה יותר". עוד מספרים שהפרישות האלה החזיקו מעמד משהו כמו 10 שניות עד שהיא התעשתה על עצמה, חוץ מפעם אחת.
בחודש מארס 2020, כשנפלה ההחלטה הסופית לדחות את המשחקים האולימפיים בשנה, מחשבות הפרישה של ביילס החזיקו מעמד יותר מהממוצע הקצרצר. באותה נקודת זמן, האמריקנית לא ראתה איך היא שורדת שנה סיזיפית נוספת, כיצד תעשה זאת בתנאי בידוד ומבלי שהיא יכולה לראות את הוריה שגרים מטרים ספורים ממנה בטקסס.
"נתתי לעצמי לשקוע ברגשות - כעס, עצב, עצבים", סיפרה ל־SI, והסבירה שההפסקה שנכפתה עליה הובילה אותה להתחבט בשאלה - מדוע? מדוע היא עובדת כל כך קשה גם אחרי שהשיגה 30 מדליות באולימפיאדות ובאליפויות עולם? מה המטרה של כל זה?
באופן אבסורדי, דווקא בזמן השנה הקשה הזאת ביילס מצאה את התשובה. אחרי שנים שבהן ניסתה ולא תמיד הצליחה לרצות אחרים, האמריקנית בת ה־24 הגיעה למסקנה שכעת, בגילה המופלג יחסית למתעמלת ששואפת לזכות בכמה שיותר מדליות זהב, הגיע הרגע שלה לעשות את הדברים בדרכה ולמענה.
השינוי המחשבתי הזה החל עם פרשת רופא הנבחרת המטריד, לארי נאסר, אז ביילס שיתפה שגם היא היתה קורבן להטרדות המזעזעות שלו, ונמשך עם ההבנה שלמילים שלה יש משקל ומשמעות רבים. את הסגרים היא ניצלה כדי לבלות קצת זמן עם עצמה - צפייה בנטפליקס, אתגרי רשת וגם אימונים בלתי פוסקים על תרגיל "יורצ'נקו דאבל פייק" - ביילס פשוט עשתה את מה שעושה לה טוב. היא הפכה פעילה חברתית, הניעה אנשים להצביע לג'ו ביידן והחלה זוגיות חדשה.
לטוקיו היא תגיע במצב הפוך מזה שבו היתה במארס 2020, כשהעולם חרב עליה. היום ביילס כבר לא חושבת על פרישה, למעשה היא עדיין לא יודעת מה תעשה אחרי טוקיו. דבר אחד היא כן יודעת: אפילו שאין קהל ולראשונה אי פעם היא תתחרה ללא ההורים שלה ביציע - סימון ביילס מגיעה לטוקיו לעשות את שלה. להמשיך להיות גדולה מהחיים. אגדה.
