במשך שנים נחשבה הריצה למרחקים ארוכים לענף שבו לגברים יש יתרון ברור. ואכן, גברים מהירים יותר מנשים ברוב מדדי הביצוע. אלא שמחקרים שבחנו את ההבדלים בין המינים במאמצי סבולת מצאו כי ככל שהמרחק מתארך, הפער עשוי להצטמצם - ובחלק מהמאפיינים נשים אף מציגות יתרון.
אחד המחקרים השווה את הירידה בביצועים במהלך ריצת מרתון ומצא כי לאחר כשלוש שעות של ריצה, הביצועים של הנשים ירדו בכ-1% בלבד, לעומת ירידה של עד כ-10% אצל הגברים. החוקרים מצאו גם שנשים היו טובות בכ-18.61% מגברים ביכולת לשמור על קצב לאורך המאמץ. בריצת מרתון, שבה חלוקת הכוחות היא מרכיב משמעותי, מדובר בהבדל שעשוי להשפיע על התוצאה הסופית.
מחקר נוסף מצא כי הפער בין גברים לנשים הולך ומצטמצם ככל שהמרחק גדל. לפי הנתונים, מהירותם של גברים ירדה בכ-4.02% עבור כל תוספת של 10 קילומטרים למאמץ, בעוד שאצל נשים הירידה הייתה כ-3.25%. כלומר, היתרון הגברי במהירות עדיין קיים, אך נשים עשויות לאבד פחות מהיכולת שלהן ככל שהריצה מתארכת.
עמידות גבוהה יותר לעייפות
הבדל נוסף קשור לעמידות השרירים לעייפות. מחקרים שהוצגו בנושא מצאו כי לאחר שעתיים של ריצה חלה ירידה של כ-18% בתפקוד שרירי מיישרי הברך אצל גברים, בעוד שאצל נשים לא נמדדה ירידה דומה. אחת האפשרויות להסבר לכך היא שלנשים יש, בממוצע, שיעור גבוה יותר של סיבי שריר מסוג I - סיבים שמפיקים פחות כוח, אך עמידים יותר לעייפות ומתאימים לפעילות ממושכת.
גם אופן הפקת האנרגיה עשוי לשחק תפקיד. נשים נוטות, בתנאים מסוימים, להשתמש בשיעור גבוה יותר של שומן כמקור אנרגיה במהלך מאמץ ממושך ולהסתמך פחות על פחמימות. הדבר עשוי לסייע בשימור מאגרי הגליקוגן, החשובים במיוחד בשלבים המאוחרים של ריצה ארוכה.
