הדיווח היח"צני על מרתונים בערים הגדולות בישראל הוא תמיד בלוף אחד גדול. "50 אלף אנשים נרשמו למרתון ירושלים", דיווחה אתמול (חמישי) ענבל טוויזר בערוץ 12, והיא כמובן לא הייתה היחידה. המספר המופרך הזה נמסר לתקשורת המדבררת ע"י מארגני האירוע בעיריית ירושלים. בפועל, רשימת המשתתפים הרשמית של המרתון המלא כללה רק 947 רצים. כלומר פחות מ-20 אחוזי אמת בפרסום.
לאן נעלמו 49 אלף הנותרים? חלק מהתשובה נמצא במקצים השונים - חצי מרתון, 10 ק"מ, 5 ק"מ ומרוץ המשפחות - שזה נחמד ועממי, אך כולם ביחד לא מסתכמים ב-42.195 ק"מ. לחצי המרחק נרשמו רק 3,800 רצים, ולכלל המקצים כ-23 אלף. שגם זה פחות מחצי אמת.
אורכו של המסלול למשפחות הוא 1.7 ק"מ ויש גם "מרוץ קהילות" ל-800 מטר, שם ההשתתפות היא חופשית. העיקר שמבחינת העירייה כולם משתתפים ב"מרתון", ואפשר לזרוק מספרים בלי חשבון.
הזנקת מרתון ירושלים עם דגל ישראל ענק // צילום: דניאל לבטובסקי
אלא שהשנה, בנוסף לדיסאינפורמציה הרגילה, נוסף עוד אלמנט המקנה תחושה שכולם עובדים על כולם. לפי המארגנים הסיבה אינה הגבלת פיקוד העורף של התקהלות עד 5,000 איש, אלא "המלצת הצוות הרפואי" עקב התחזית בבירה שהצביעה על חום כבד. לכן הוחלט שגם 947 הנ"ל יסתפקו ב-21.1 ק"מ. ובמילים אחרות: ב"מרתון ירושלים 2026" לא ירוצו מרתון!
לכל אלה נוספו בחודש האחרון פרומואים מגוחכים בכיכובם של ראש העיר משה לאון ומנכ"ל הטוטו מאיר ברדוגו, שחוברו להם יחדיו ודרבנו את הציבור להשתתף (בתשלום כמובן). ברדוגו אפילו הצטלם לסרטון בפודקאסט של הטוטו, בו הוא מראיין "ספורטאי אולימפי" שפניו טושטשו וקולו עוות, גילה שהם ירוצו ביחד, וקרא לציבור לנחש מי הדמות? כדי לשמור על המתח עוצר הנשימה, לא נגלה מי זה היה.
בפרומו מביך אחר, שחפר שוב ושוב לצופי ערוץ הספורט, נראה מנכ"ל הטוטו כשהוא רץ ברחובות ירושלים ביחד עם יוצאת "האח הגדול" תרצה כהן. "במרתון לא מושכים זמן וגם לא משחקים פעם בשבוע", אומר לה ברדוגו אחרי הפסקה שלקחו לצורך דקלום אווילי - וממשיך לרוץ. "כדורגלנים", מפטירה בטרוניה כהן, מושכת בכתפיה, ורצה בחוסר חשק אחריו.
ככה זה במרתון הבלופים אפילו בקדימונים. פליטת ריאלי נגררת לריצה אחרי מנכ"ל הטוטו חובב הפרסום, שמגלם כדורגלן. עם כל המיליונים שהגוף הציבורי הזה מגלגל מכספי מהמרים, לא היה עדיף לשכור את שירותיו של טוטו תמוז?
יו"ר הכדוריד נבהל מאפריקניות
נבחרת הנשים בכדוריד סיימה את משחקיה בבית מוקדמות אליפות אירופה במקום הרביעי והאחרון, עם שישה הפסדים בשישה משחקים, וגם סיבה להתקרבנות. בעיקר אחרי התבוסה האחרונה, 31:13 מול ספרד.
"מה שהעיב על המשחק הוא מחאה מגעילה של חלק מהשחקניות הספרדיות, שהעלו סמלים המזוהים עם פלסטין ואחת מהן אף הצמידה פתק לנעלה 'From the river to the sea'", נכתב בעמוד הפייסבוק הילדותי של האיגוד. טוב שלא הוסיפו סמליל של פרצוף מקיא.
והייתה גם תגובה של היו"ר עידן מזרחי, שהדיפה ניחוח של גזענות: "זה כואב דווקא כשאני ביחסים מצוינים עם נשיא ההתאחדות שלהם ויושב לידו במשחק. הוא הופתע גם הוא מהמחאה של השחקניות, שחלקן ממוצא אפריקני". סליחה? מה קשור המוצא? מה עוד שמזרחי עצמו אירח בשבוע שעבר בביתו את חגיגות המימונה, שאף הן כידוע ממוצא אפריקני.
את אכזבתו מהיחס סיכם מזרחי במשפט לא קל: "עבדנו כל כך קשה והתעקשנו לצאת למסע המשחקים הקשה למרות כל הקשיים". למקרה שמישהו יתקשה להבין את עוצמת הקושי. פרט לאותה מגעילה שהדביקה צטלע לקרסולה, היו עוד כמה ספרדיות שהצמידו לנעליהן תמונת אבטיח עם גרעינים שחורים. מדובר בדפוס מחאה פרו פלסטיני מוכר, כצבעי הדגל, אך לא משהו בלתי ניתן לעיכול.
עירוב ספורט ופוליטיקה תמיד צורם, אך גם שגרתי לצערנו, וברוב המקרים ספורטאינו (וגם שגרירינו באירוויזיון) נתקלים במחאות הרבה יותר בוטות. בטח במדינה שאינה מידידותינו הגדולות ואשר אפילו ביורוליג קבוצותיה מארחות את נציגותינו ללא קהל.המחאה הרשמית שהגיש האיגוד בהחלט במקום. מצד שני, טוב יעשה העומד בראשו אם יתרכז יותר בכדוריד ופחות במסרים קנטרניים על נעלי היריבות, שאנחנו לא מגיעים לקרסוליהן.
