נבחרת ישראל תפתח בשבת את הופעתה השלישית באליפות העולם בבייסבול, והפעם היא מגיעה כשהיא מודעת היטב למעמדה. בבית שייערך במיאמי ויכלול את ונצואלה, הרפובליקה הדומיניקנית, הולנד וניקרגואה, איש לא מסמן את ישראל כפייבוריטית.
בתוך המציאות הזו היא מנסה לאמץ מחדש את זהות האנדרדוג, זו שהפכה אותה לאחת ההפתעות הגדולות של הטורניר ב-2017, ולפתוח מסע שראשיתו כאן ויעדו הרחוק הוא הכרטיס לאולימפיאדת לוס אנג'לס 2028.
הסיפור של ישראל בזירה העולמית אינו ארוך, אך הוא כבר ידע רגעים דרמטיים. אחרי שנכשלה להעפיל למהדורת 2013, הצליחה הנבחרת לעבור את שלב המוקדמות ב-2016 ולהגיע לטורניר של 2017 ללא ציפיות. הסגל, שמורכב ברובו עד כה משחקנים יהודים אמריקנים, נתפס אז כאקזוטי יותר מאשר תחרותי.
אלא שעל הדשא התפתחה הפתעה. ניצחון מרשים על המארחת דרום קוריאה במשחק הפתיחה הצית רצף מפתיע. ישראל השלימה שלושה ניצחונות בשלב הבתים, כולל מול טאיוואן והולנד, והעפילה לרבע הגמר ביפן. שם רשמה 4-1 גדול על קובה והגיעה למאזן 0:4 בטורניר לפני שהפסידה להולנד וליפן והודחה. באותם ימים דיברו בעולם על סינדרלה כחול לבן, ועל נבחרת שמשחקת משוחרר, חכם ובלי פחד.
גם בזירה האולימפית הצליחה ישראל לרשום רגע שייזכר, כאשר באולימפיאדת טוקיו שנדחתה ל-2021 גברה 12-5 על מקסיקו בשלב הנוקאאוט. ההישגים הללו לא הפכו אותה למעצמה, אך העניקו לה לגיטימציה. היא כבר לא רק אורחת בטורניר, אלא נבחרת שמסוגלת, ביום טוב, להכאיב ליריבה גדולה.
במהדורה האחרונה ב-2023 המציאות טפחה על הפנים. הבית במיאמי כונה אז בית המוות, וישראל סיימה עם ניצחון בודד על ניקרגואה ועם שלוש תבוסות קשות מול ונצואלה, פורטו ריקו והרפובליקה הדומיניקנית, בהפרש מצטבר של 25-1. הפערים, בעיקר בעומק סגל המגישים, נחשפו באופן חד. ובכל זאת היו נקודות אור. דין קרמר סיפק ארבעה אינינגים מצוינים מול ניקרגואה, והזכיר מהי הזרוע שעליה נשענת הנבחרת.
גם השנה קרמר הוא העוגן המקצועי והסמלי. המגיש של בולטימור אוריולס שהוריו ישראלים, נחשב לבעל הניסיון הרב ביותר במדים הלאומיים. הוא היה חלק מהסגל כבר ב-2017 וב-2023 היה המגיש הבולט ביותר. "בכל פעם שאני לובש את המדים של ישראל אני מרגיש אחריות מיוחדת", אמר לקראת הטורניר. "זה הרבה מעבר לסטטיסטיקה אישית. אתה מייצג סיפור שלם".
לצדו יופיעו שחקני ליגת העל האריסון ביידר מסן פרנסיסקו , ספנסר הורביץ מפיסטבורג וגארט סטאבס מפילדלפיה. "בטורניר קצר הכל יכול לקרות. אנחנו יודעים מול מי אנחנו משחקים, אבל גם הם יודעים שאנחנו מסוגלים להילחם”. סיפר ביידר.
במשחקי ההכנה, נראה שעדין הנבחרת עוד לא ממש התחברה, כאשר ניצחה והפסידה משחק אחד ליריבות מקומיות. לוח המשחקים אינו סלחני. כבר בפתיחה תפגוש ישראל את ונצואלה עתירת הכוכבים, בהמשך את ניקרגואה, אחר כך את הרפובליקה הדומיניקנית ולבסוף את הולנד. מבחינה ריאלית, המשחק מול ניקרגואה מסומן כזה שחייבים לנצח כדי לשמור על סיכוי להעפיל אוטומטית למהדורה הבאה. כל הפתעה נוספת תיחשב הישג.
המטרה: אולימפיאדת לוס אנג'לס
לנבחרת יש גם ממד רגשי עמוק יותר לאליפות, מאחר והטורניר מתקיים בארצות הברית, כאשר רוב הסגל מורכב משחקנים יהודים אמריקאים עם חמישה ישראלים ובתקופה שבה ישראל מצויה במלחמה מתמשכת. עבור חלק מהשחקנים, עצם ההופעה במדים הלאומיים מקבלת משמעות נוספת.
היציעים במיאמי צפויים להתמלא בדגלי כחול לבן ובקהילה יהודית גדולה שמלווה את הנבחרת לאורך השנים. התחושה הביתית היחסית עשויה להעניק דחיפה נוספת, במיוחד במשחקים הצמודים. בטורניר קצר, מומנטום הוא מצרך נדיר אך מכריע. ניצחון בודד יכול לשנות את הדינמיקה, להכניס אמונה ולהפעיל לחץ על היריבות.
בסופו של דבר, ישראל מגיעה כקבוצה מלוכדת שמודעת למגבלותיה אך גם לזיכרונותיה. היא זוכרת את 2017, למדה מ-2023 ומביטה קדימה לעבר לוס אנג’לס 2028.
כדי להגשים פעם נוספת את החלום על כרטיס אולימפי, היא חייבת קודם כל לבסס את עצמה כמשתתפת קבועה ומשמעותית בזירה העולמית. כבר בטורניר הנוכחי יחולקו למדורגות הראשונות הכרטיסים הראשונים, נוסף על המדינה המארחת ארצות הברית שתזכה בכרטיס אוטומטי.
הדרך אל אולימפיאדת לוס אנג'לס 2028 מתחילה כבר עכשיו, מול יריבות שנחשבות עדיפות על הנייר, אך רחוקות מלהיות בלתי מנוצחות על הדשא. האנדרדוג בכחול לבן כבר הוכיח בעבר שהוא יודע להפתיע. כעת נותר לראות אם גם הפעם תימצא ההפתעה מעבר לפינה.
