בשנים האחרונות, במשחקי הטניס ברחבי העולם יש תמונה שחוזרת על עצמה: שחקן טניס מוביל יושב בצד המגרש עם מגבת רטובה על הראש ומנסה לקרר את גופו לפני החזרה למשחק. עבור רבים זו סצנה מוכרת, אבל מאחוריה מסתתר סיפור עמוק יותר שנוגע למשבר האקלים, לבריאות הציבור וליכולת שלנו לשנות הרגלים בעולם שמתחמם.
השבוע, עם פתיחת אליפות אוסטרליה הפתוחה, נערה שאוספת כדורים התמוטטה מחום באמצע משחק. הדבר נוגע גם בשחקנים הגדולים בעולם: נובאק ג’וקוביץ', אחד הטניסאים הטובים בהיסטוריה, דיבר לא פעם על תנאים "ברוטאליים" במשחקי יום עם שמש חזקה, חום גבוה ולחות גבוהה. בשנת 2025 הוא אף התמוטט ונזקק לעזרה רפואית במהלך משחק תחרות רשמי בשנגחאי.
מדוע מסוכן לשחק טניס בחום?
במשחק תחרותי בתנאי חום נמדדו אצל שחקנים ושחקניות טמפרטורות גוף של 38.7 עד 39.3 מעלות צלזיוס. מדובר בטווח שמעיד על עומס חום משמעותי שעלול לפגוע בביצועים. אם העומס אינו מווסת, הוא עלול להעלות את הסיכון למכת חום ולהתייבשות. נוסף על כך, הוכח שגם "חלון" קצר של "הפסקת קירור" יכול להוריד את טמפרטורת הגוף ולהקטין את סיכויי הפגיעה הגופנית שעלולה להיגרם עקב עומס החום.
קצב ההזעה בטניס יכול להגיע ל-5 ליטר לשעה, בהתאם לתנאים ולעצימות המשחק. הזעה של כמויות נוזלים גבוהות מגבירה את הסיכון לאובדן נוזלים ומלחים, להתייבשות, להתכווצויות ולהתחממות נוספת.
כאשר טמפרטורת האוויר מגיעה ל-40 מעלות צלזיוס, טמפרטורת המשטח במגרש יכולה להגיע ל-50 מעלות צלזיוס. מצב זה מביא לתוספת חום מהקרקע, ובמגע ישיר וממושך, למשל בעת נפילה, הוא עלול גם לגרום לכוויות.
ארגון הטניס העולמי הבין שחום קיצוני אינו רק עניין שלאי נוחות, אלא סיכון ממשי במהלך המשחק. לכן הוא עובר ממסרים כלליים לכללים מדידים: הארגון מפעיל מדיניות מזג אוויר קיצוני המבוססת על מדד חום משולב. כאשר המדד מגיע ל-30.1 מעלות צלזיוס, המדיניות נכנסת לתוקף ומאפשרת התאמות בתנאי המשחק, כגון הארכת הפסקות, ובמקרי קיצון אף עצירת המשחק.
גם ענף הטניס בישראל מרגיש היטב את השינוי. גלי חום ארוכים ועומסי חום באביב ובסתיו הפכו את המשחק במגרשים פתוחים לאתגר בריאותי, במיוחד עבור ילדים ונוער. לכן החל איגוד הטניס בישראל להיערך לשינוי עמוק באופן ניהול הענף.
כיום מתבצע מעבר לאימוץ מדדי חום ולפיקוח הדוק יותר על תנאי המשחק. נוסף על כך, האיגוד פועל לביצוע שינויים מבניים שנועדו להפחית חשיפה לחום, כמו עדכון תקנונים, שינוי מועדי משחקים לשעות קרירות יותר, קיצור משחקים וליגות, וסנכרון לוחות הזמנים כך שעונות הפעילות יסתיימו מוקדם יותר - לפני שיאי הקיץ. המטרה היא ליצור תרבות זהירה שבה הבריאות קודמת לשיקולים תחרותיים.
להפחית את טביעת הרגל הסביבתית של הטניס
ההתמודדות עם החום היא רק חלק מהסיפור של משבר האקלים בעידן האדם. הטניס, כמו ענפי ספורט רבים, מותיר אחריו טביעת רגל סביבתית: כדורי טניס שכמעט ואי אפשר למחזר, צריכת מים גבוהה לטיפול במגרשי החימר הנפוצים, שימוש באנרגיה לתאורה ולקירור מגרשים, שימוש רב בבקבוקי שתייה מפלסטיק ותחבורה לאירועים. ברור שספורט אינו יכול להישאר מחוץ לשיח הסביבתי.
לכן, איגוד הטניס הישראלי מבקש להרחיב את השיח מעבר להתגוננות, ולקרוא לשיתופי פעולה ולרעיונות חדשניים שיסייעו לענף להסתגל לעולם המשתנה. בין הכיוונים שעל הפרק: קירוי מגרשים באמצעות פתרונות סולאריים המשלבים הצללה וייצור אנרגיה, תחנות מילוי מים להפחתת שימוש בפלסטיק חד פעמי וקידום יוזמות ירוקות בתחום ציוד הספורט.
לענף כמו טניס יש יתרון בתחום זה בשל גודלו היחסי. בניגוד לאירועי ענק בין לאומיים, המרבים להצהיר על "קיימות" אך מתקשים ליישם אותה בפועל, ארגונים מקומיים יכולים לפעול בהדרגה: לשנות נהלים, למדוד השפעה ולשלב בתהליך מועדונים, רשויות מקומיות והקהילה. כך הופך מגרש הטניס למעין מעבדה קטנה להתמודדות עם משבר האקלים.
בשנת 2026 רואה ענף הטניס בישראל בבריאות ובבטיחות חלק בלתי נפרד ממקצוענות. זהו קול קורא לשיתוף פעולה טכני וחינוכי עם מומחי ומומחיות בריאות, אקלים ותשתיות, במטרה לשמור על המשחק בטוח, נגיש ועמיד לעתיד.
