מהסנסציות הגדולות בתולדות האתלטיקה: זכתה במדליה והדהימה אפילו את עצמה

כשהצליחה ג'וליה פטרניין להדהים הלילה (בין שבת לראשון) את עולם האתלטיקה ולזכות במדליית הארד במרתון אליפות העולם בטוקיו 2025 - המדליה הראשונה אי פעם של אורוגוואי במעמד כזה, רבים תהו מאיפה הגיעה הרצה הצעירה, שבמרוץ השני בלבד בקריירה שלה כתבה היסטוריה.

אבל כדי להבין את הרגע הזה צריך לחזור שנה קודם לכן, לינואר 2024, לחצי המרתון של יוסטון. שם, לבשה לראשונה את מדי אורוגוואי, היא לא רק ייצגה מדינה קטנה של שלושה מיליון תושבים, אלא גם שברה ארבעה שיאים לאומיים בערב אחד.

המסלול ביוסטון סימן את תחילת הפרק החדש בקריירה שלה. על שעון הסיום הופיע 1:12:01 ל-21 ק"מ, תוצאה ששיפרה ביותר מחמש דקות את השיא הקודם של לורנה סוסה. ובדרך, פטרניין לא שכחה "לאסוף" עוד שלושה שיאים: 16:53 ב-5 ק"מ, 33:34 ב-10 ק"מ ו-1:08:15 ב-20 ק"מ. ארבעה שיאי מדינה בערב אחד.

"זה היה יום קשה, אבל גאה לייצג את אורוגוואי בפעם הראשונה", כתבה ברשתות החברתיות לצד דגל אורוגוואי. איגוד האתלטיקה המקומית פרסם הודעת תודה להוריה ולמאמנה ג'יימס מקירדי על הליווי בתהליך ההשתייכות. גם האיגוד הדרום-אמריקני הדגיש כי מדובר ב"חיזוק משמעותי לריצות הארוכות של אורוגוואי".

מסע בין מדינות

המסע של פטרניין שזור בזהויות שונות. היא נולדה במקסיקו להורים אורוגוואים, גדלה באנגליה מגיל שנתיים, וכיום מתגוררת ומתאמנת בארצות הברית. כילדה רצה במדי מועדון קיימברידג' וקולרדג' בקרוס קאנטרי ובמסלול, ובהמשך עברה ל-NCAA  שם התחרתה עבור פן סטייט ואוניברסיטת ארקנסו.

היא אף הספיקה ללבוש את מדי נבחרת בריטניה באליפות אירופה עד גיל 23, אך מעולם לא הרגישה שזה שייך לה. "הדם שלי אורוגוואי", היא אומרת. "ההורים שלי נולדו שם, יש לי משפחה במונטווידאו, ואת החופשות בילדות ביליתי שם".

את ההכרעה קיבלה סופית בסוף 2023, כאשר ביקרה במונטווידאו לראשונה זה שש שנים. היא רצה על המסלול בפרדו לצד רצים מקומיים, הבינה את החיבור המשפחתי והתרבותי, והחליטה: "אני רוצה להיות חלק מהאתלטיקה של אורוגוואי".

הדרך לשם לא הייתה פשוטה. בשנותיה בארה"ב נתקלה בקשיים רבים עם פציעות, החלפת מאמנים, מגפת הקורונה שפגעה ברצף התחרויות. היא התרחקה מהמסלול, עבדה מרחוק וחיפשה כיוון חדש לחיים. המהפך הגיע במקרה, כשביקרה חברה בפלאגסטאף, אריזונה. גובה ההרים, שבילי הריצה והקהילה המקומית גרמו לה להתאהב מחדש בענף. שם הכירה את המאמן ג'ק פולרצקי ורעייתו דני, וגם הצטרפה לקבוצת האימונים של ג'יימס מקירדי. "חזרתי ליהנות מהאימונים", היא מספרת.

אחרי ההישג ביוסטון, עלה הרעיון לנסות מרתון מלא. במרץ 2025, בבכורה שלה, היא עצרה את השעון על 2:27:09 - שיא לאומי חדש וכרטיס כניסה לאליפות העולם בטוקיו. זה היה הישג מסחרר, אך אפילו אז לא דמיינה מה מצפה לה.

מדליה לא הופיעה בשום תסריט

בערב שלפני המרתון בטוקיו היא ומאמנה הגדירו שלוש מטרות פשוטות: לסיים את המרוץ, אולי להיות בין 30 הראשונות, ובחלום רחוק להיכנס לטופ 8. מדליה לא הופיעה בשום שלב בתסריט. אבל ביום החם והלח של טוקיו, משהו השתחרר.

היא רצה בקצב אחיד, לא התעסקה במיקום, ובסיום הייתה בטוחה שהיא חמישית או שישית. היא חצתה את קו הסיום מותשת, מבולבלת, משוכנעת שעדיין נותרו לה כמה רצים לפניה. רק אחרי שחצתה, כשצלם ניגש וסיפר לה שהיא במקום השלישי, הבינה מה קרה. ההלם ניכר על פניה, אי אפשר היה להסתיר את התדהמה, ורק אז היא קלטה שהיא על הפודיום.

הזמן היה 2:27:23, התוצאה - ארד עולמי. עבור אורוגוואי, מדינה קטנה וגאה בספורט שלה אך כמעט בלתי נוכחת באתלטיקה הבינלאומית, זו הייתה פריצת דרך מרגשת. "לא האמנתי שזה קורה", הודתה. "עדיין חשבתי שנשארו לי 400 מטר לרוץ". המסר לפיו גם ילדים ממדינה קטנה יכולים לחלום בגדול הפך לסמל. "אני מקווה שילדים באורוגוואי שראו אותי על הפודיום יאמינו שגם הם יכולים".

פטרניין לא ממהרת להגדיר תוכניות מפורטות. "אם הייתם שואלים אותי לפני שנה אם בכלל ארוץ מרתון, הייתי אומרת שלא", היא אומרת בחיוך. אבל מטרה אחת ברורה: אולימפיאדת לוס אנג'לס 2028. עד אז, היא ממשיכה במסע בין יבשות, שפות ומסלולים. ילדה שנולדה במקסיקו, גדלה באנגליה, התבגרה בארה"ב - ובחרה לייצג את אורוגוואי. הבחירה הזו כבר הניבה רגעים שייכנסו להיסטוריה.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות