בעולם הספורט ישנם סיפורים שנחרטים בזיכרון לא רק בשל הישגים יוצאי דופן, אלא גם בשל המסע הייחודי שעברו הספורטאים. אחד מהסיפורים המרגשים הללו הוא זה של ג'ארד פיירסטון – ספורטאי ישראלי בענף הסקלטון, עורך דין מצליח ומלא בנחישות, אהבה לישראל ורצון בלתי מתפשר לייצג את מדינתו על הבמה העולמית.
פיירסטון, בן 34, נולד וגדל בדרום פלורידה, וכישרונו הספורטיבי התבלט כבר מגיל צעיר. הוא שבר שיאי תיכון, שלט באליפויות מחוזיות ואף התחרה באוניברסיטת טוליין. עם זאת, לאחר הלימודים, סדרי העדיפויות השתנו וחלומו לייצג את ישראל דעך. הוא החל ללמוד משפטים בבית הספר למשפטים קרדוזו בניו יורק, מהלך שהדגיש את מחויבותו למצוינות ולצמיחה אישית, אלא שבמהלך הסמסטר הראשון ללימודיו חווה אירוע מוחי חולף (TIA) , הידוע גם כ"שבץ קל" - אירוע ששינה את חייו לחלוטין.
בעקבות האירוע הרפואי, פיירסטון גילה במקרה את ספורט הסקלטון תוך כדי דפדוף בערוצים בטלוויזיה. בתחילה היה ספקן אם בכלל יש לישראל נבחרת בענף, אך גילה לתדהמתו כי היא קיימת. מחקר ואימונים אינטנסיביים הפכו את סקרנותו לשאיפה אולימפית אמיתית.
התשוקה לייצג את ישראל ניצתה בילדותו והודלקה מחדש בשנת 2008, כאשר השתתף במצעד החיים שחיזק בו את הרצון להנציח את זוועות השואה. בהמשך, השתתף בטיול "תגלית" בשנת 2012, חוויה שהעמיקה את תחושת החיבור שלו לישראל.
מהירות, סכנות וחלום אולימפי
כיום, פיירסטון דוהר במסלולי קרח מסחררים במהירות של 130 קמ"ש, אלוף ישראל בסקלטון ארבע פעמים ברציפות, וחותר במלוא הכוח אל עבר אולימפיאדת 2026. לאחר שלוש עונות תחרות בלבד, הוא סיים שלושה מקומות בלבד מהשגת הכרטיס לאולימפיאדת החורף בבייג'ין 2022, עם שלושה פודיומים בגביע צפון אמריקה. הישגיו המרשימים העניקו לו את הכינוי "הסילון היהודי" מחבריו למקצוע.
בסוף השבוע האחרון התחרה פיירסטון באליפות העולם בלייק פלאסיד, ארה"ב, שם סיים במקום ה-25 עם גמר היסטורי. "אליפות העולם הייתה מדהימה", סיפר ל'ישראל היום'. "זה היה מאוד משמעותי עבורי להשתתף באליפות הראשונה שלי במקום שבו התחלתי את הקריירה. היא הייתה אמורה להתקיים ב-2020, אך נדחתה עקב הקורונה. להצליח להשלים את כל ארבעת המקצים, להביא לישראל העפלה ראשונה אי פעם לגמר במירוץ – זה היה רגע עוצמתי במיוחד".
כמי שנולד בארה"ב, מה המשמעות עבורך בייצוג ישראל?
"זה אומר לי הכול. מאז שהייתי ילד, חלמתי לייצג את ישראל בספורט. התחלתי כאתלט וחשבתי שזה יהיה בריצת 100 מטר, אבל אז גיליתי את ענף הסקלטון. הבנתי שיש לי הזדמנות לייצג את ישראל בסקלטון, לטייל בעולם – ברחבי צפון אמריקה, אירופה ואסיה – ולייצג את ישראל בגאווה, גם בהיבט הספורטיבי. זה פשוט אומר לי הכול, כי זה ברור כל כך למי אני מייצג, ואני מרגיש שאני עושה זאת לא רק בשביל עצמי, אלא גם בשביל ישראל ובשביל העם היהודי בכל רחבי העולם".
גלישת סקלטון היא ספורט מסוכן, אך פיירסטון מתמודד עם האתגרים בדרך מעוררת השראה: "לפני כל ריצה יש עצבנות ולחץ, אבל אני יודע בביטחון מוחלט למה אני כאן. אם אני לא הייתי מייצג את ישראל, אף אחד אחר לא היה עושה זאת. כל מי שצופה רואה את מגן הדוד על הקסדה שלי ועל הגב שלי – וזה הרושם שאני רוצה להשאיר על העולם".
הקרבות, השראה והמורשת שיותיר אחריו
פיירסטון נאלץ לבצע ויתורים משמעותיים כדי להגיע לרמה הגבוהה בספורט. "הוויתור הגדול ביותר הוא כלכלי", הוא מודה. "אני עורך דין, ורוב החברים שלי מרוויחים משכורות גבוהות מאוד. אני יכול לעבוד רק במשרה חלקית, וגם זה רק בחלק מהשנה. זה כמובן קשה, ואני מוציא הרבה מהכסף שלי על זה. בנוסף, קשה למצוא זמן פנוי – קשה לצאת לטיולים, מסיבות רווקים, חתונות או אירועים חברתיים. הכל מחכה לאחרי האולימפיאדה".
כיהודי וכישראלי, הוא נתקל גם באתגרים מחוץ למסלול: "הקהילה הספורטיבית מאוד תומכת, לפחות כלפיי. אף אחד מהמתחרים שלי לא אמר לי משהו שלילי, אבל מחוץ למסלול אני מאוד זהיר. אני משתדל לשים לב איפה אני לובש את בגדי הנבחרת שלי ולבדוק מי מטפל לי באוכל, במיוחד באירופה. בתוך הקהילה הספורטיבית כולם היו מאוד תומכים, אבל מחוץ לה, אני פשוט מנסה להשאיר רושם חיובי. מה שכן, חלק מהספורטאים מהססים להופיע איתי ברשתות החברתיות כי נותני החסות שלהם או הפדרציות שלהם אמרו להם לא להיות 'פוליטיים'".
איך השפיעה עליך המלחמה מאז ה-7 באוקטובר?
"בספטמבר 2023 הייתי בתהליך התאוששות מפציעה, והתכנון שלי היה להתחיל להתחרות שוב רק בינואר. אבל אחרי 7 באוקטובר, כמה ימים לאחר מכן, הבנתי עד כמה חשוב שאהיה שם – שאייצג את ישראל בקול רם, במיוחד עם כל מה שקורה בארה"ב בקמפוסים האוניברסיטאיים. לכן עבדתי קשה כדי לחזור מוקדם יותר, ובמקביל דאגתי להפיץ מידע על המצב בישראל, בין אם זה באמצעות מדבקות של החטופים על המזחלת שלי כדי לעורר שאלות ושיחות, ובין אם דרך כל אינטראקציה שהייתה לי עם אנשים".
"אז בשנה שעברה עשיתי את זה עם המדבקות, והשנה שמתי סרט צהוב על החלק האחורי של הנעליים שלי. בתחרויות הגביע העולמי, מצלמים את הרגליים בתחילת כל מקצה, אז חשבתי שזה מקום טוב להבליט את המסר, כי בזמן התחרות עצמה אף אחד לא רואה את מה שמוצמד למזחלת. בנוסף, היו לי גם ציורים של ישראל על הנעליים יחד עם הסרטים הצהובים מאחור".
השבץ הקל שעברת בגיל צעיר היה נקודת מפנה עבורך. האם תוכל לשתף בתחושות שלך באותו רגע? כיצד האירוע הזה שינה את התפיסה שלך לגבי החיים והספורט?
"זה גרם לי להבין שהחיים קצרים מדי מכדי לא לרדוף אחרי התשוקות והחלומות שלך. בדיוק באותו זמן ראיתי בטלוויזיה את תחרות הסקלטון במהלך אולימפיאדת 2014, ואמרתי לעצמי שזה הכיוון שאני הולך לקחת. זה הייעוד שלי."
כיצד אתה מרגיש לגבי רמת החשיפה של ספורטאי חורף ישראלים בעולם? האם אתה חושב שיש מספיק תמיכה כדי לקדם אותם?
"בישראל אין ממש קהילה גדולה של ספורט חורף, אז קשה למצוא את הקשר, אבל בקרב יהודים באירופה, בארה"ב ובקנדה יש המון גאווה בזה. אני יודע שהרבה הורים יהודים בניו יורק או בוונקובר, שהילדים שלהם גולשי סקי או מחליקים, מסתכלים עליי ועל השותף שלי לנבחרת, AJ אדלמן, כהשראה. אז זה כן משפיע, אבל צריך להמשיך ולחדור למקומות שעדיין אין בהם נוכחות ישראלית כדי להשמיע קול".
כיצד משפיעה האמונה היהודית שלך על הקריירה הספורטיבית? האם היו מקרים שבהם נאלצת לבחור בין שמירה על מסורת לבין השתתפות בתחרות?
"אני לא דתי, אני לא שומר שבת, ולי אין מגבלות בהקשר הזה. בנבחרת, אדם (AJ) אדלמן יותר דתי ממני, כן, הוא עושה יותר הקרבות בעניין הזה. אבל האמונה היהודית כן משפיעה על הקריירה שלי. אני מקפיד על מסורות מסוימות, כמו הנחת תפילין, וזה עוזר לי לזכור למה אני שם, מי אני. וכמובן, לראות את מגן הדוד על הקסדה שלי לפני שאני מתחיל – זה מזכיר לי את מי אני מייצג. אז אני מאוד מחובר לזה, במיוחד כשאני נמצא בדרכים לבד, זה נותן לי משהו להיאחז בו".
כשהוא נשאל על הרגע הכי בלתי נשכח בקריירה שלו, הוא לא מהסס: "ללא ספק, הזכייה במדליית הזהב הראשונה של ישראל בדצמבר 2022 בגביע צפון אמריקה. זה היה משהו שדמיינתי כל כך הרבה פעמים – לשמוע את 'התקווה' מתנגנת, לראות את דגל ישראל מתנוסס הכי גבוה. זה היה הרגע הכי גדול בחיי".
לסיום, פיירסטון מביע תקווה שההשתתפות שלו באולימפיאדה תשפיע על דור העתיד של ספורטאי החורף בישראל: "אני רוצה להיזכר כאחד מחלוצי ספורט החורף הישראלי. מעבר להישגים האישיים שלי, אני רוצה לבנות מערכת שתאפשר לספורטאים יהודים צעירים להיכנס לענף הזה. אני יודע כמה קשה היה לי מבחינה כלכלית, ולכן אני רוצה לוודא שלדור הבא תהיה יותר תמיכה – שיבינו שזה אפשרי, שזה לא חלום מטורף. יהודים יכולים להיות לא רק רופאים ועורכי דין, אלא גם ספורטאים ברמות הגבוהות ביותר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנוEVEN IN WINTER SPORTS- LET’S GO ISRAEL!
What?????
Israel competing in Winter sports?
Yes!
You heard correctly.
WATCH as Israeli Jared Firestone (made Aliyah from Florida in 2019) - with a Star of David clear for all to see - reaches his best time as he advances to the finals… pic.twitter.com/jeCHX82rjH— Dov Lipman (@DovLipman) March 9, 2025
