לקראת השבוע הבין-לאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות שחל השבוע, התרחש לאחרונה אירוע מרגש שהבליט את הכוח המחבר של הספורט. 30 רצים יהודים וערבים ממועדון הריצה לעיוורים ולקויי ראייה - "קשר עין ווינר על"ה", שבחסות הטוטו, השתתפו יחד במרתון ורונה שבאיטליה.
הרצים, שחצו את קו הסיום כתף אל כתף, הדגישו במסלול המרתון המפרך את ערכי השותפות, ההכלה והשאיפה לשוויון זכויות. האירוע, שהיה לא רק ספורטיבי אלא גם חברתי וחינוכי, הצליח לחבר בין תרבויות, לשבור סטיגמות ולהראות שכשמדובר באמונה ביכולות – אין גבולות.
השתתפותה של המשלחת הישראלית במרוץ זה מתקיימת בתקופה רגישה ליהודים באירופה, מה שהצריך היערכות ביטחונית מיוחדת בתיאום עם שגרירות ישראל. לכן לאורך כל המסע - הקבוצה לוותה על ידי יחידה משטרתית מיוחדת באיטליה שאבטחה אותם.
האירוע המיוחד גם כלל אירוח בקהילה היהודית ביוזמתה של פדריקה - איטלקיה ואקטיביסטית למען ישראל, פגישה עם נציגים מעיריית ורונה, רב הקהילה היהודית בורונה, מארגני המרוץ וגם קבוצה מקבילה לקשר עין באיטליה. הסיפור הייחודי של המשלחת גרף גם לא מעט עניין רב באיטליה, והתקשורת המקומית סיקרה את הקבוצה בערוצים מרכזיים במדינה.
אחד הספורטאים שלקח חלק בריצה הוא מחמוד חמודה (32) מבועיינה נוג'ידאת' שבגליל, שאיבד את הראייה כששיחק כדורגל בגיל 15, ממכה שקיבל במהלך המשחק שגרמה לחלקי זכוכית מהמשקפיים שהרכיב להיכנס לעיניו.
"היו לנו הרבה דאגות בגלל המצב ובסוף החלטנו לצאת למרתון", סיפר חמודה, "אנחנו קבוצה של יהודים וערבים מכל הדתות, והיה ממש מדהים איך כולנו כקבוצה אחת, מכירים אחד את השני, איך רצים ביחד במצב הנוכחי במדינה. אני רואה תמיד את הקבוצה כדוגמא לעתיד, שכולם ילמדו ממנה".
"אני הקמתי את הסניף בחיפה לפני חמש שנים ותמיד רציתי שיהיה בה כל הפסיפס הישראלי, קבוצה מגוונת וככה רואה את החיים שלי, להיות עם כולם בשלום. הדו-קיום מתבטא בכך שאנחנו עוזרים אחד לשנים, רצים ונהנים ולא מעניין עם זה יהודי או ערבי, לא מתייחסים לזה, אלא כולנו בני אדם. אני תמיד מרגיש שהספורט חוצה גבולות ועוד יותר אצלנו בקבוצה".
האם אתה רואה שינוי בחברה או בתפיסה כלפי אנשים עם מוגבלות בעקבות פעילות המועדון?
"בהשוואה לשנים קודמות, אפשר ממש לראות את השינוי. אנחנו מהווים דוגמא, מראים שאדם עיוור הוא לא אדם מוגבל. נכון שיש מוגבלות, אבל גם עם זה, אפשר להגיע ולעשות כל דבר. סיימתי 14 מרתונים, יש אנשים רואים שלא יכולים להגיע לזה".
"התחלתי לפני 12 שנה והיו לי הרבה חששות, אבל תמיד אפשר לסמוך על מישהו אחר, בטח במסגרת שיש אנשים מוכשרים שיכולים ללוות. רק צריך את הרצון הזה ולהגיע למקומות הנכונים כדי להגשים את זה".
יש לך עוד מטרות להגשים?
"אני רוצה להגיע לאן שאני יכול, מנסה להשתפר כל הזמן ונראה אם אעלה על הגל. רוצה להמשיך להתקדם באתלטיקה ואני עובד על זה. תמיד חלמתי להגיע לאולימפיאדה, משתדל לעשות את הכל ולהקפיד על האימונים. יש לי עוד לאן להשתפר, המשפחה שלי מאוד תומכת ומתי שמזדמן להם גם באים לעודד".
מי שליווה את חמודה מקרוב, הוא המתנדב פז כהן מירושלים שהגיע לקבוצת הריצה, לאחר שהמורה שלו לגיטרה התעוור. הוא קרא על הפרויקט המיוחד, רצה לתרום וגם לרסן את עצמו בכך שרץ עם מישהו.
"זה שונה לגמרי לרוץ עם רץ נוסף שמחובר בגומייה ליד שלך", מספר כהן. "זו חוויה מטורפת שמתרגלים אליה. מחמוד הוא כמו המנוע ואני הייתי צריך להיות ערני כל הזמן. יש פחד מאוד גדול בהתחלה, פתאום מישהו יכול לקפוץ לפנינו ולחסום, או שיש איזה בור קטן בדרך. זה תמיד לחשוב שיש לך עוד 2 רגליים".
"מתרגלים לזה בסופו של דבר שיש לך בן זוג טוב, אתם לומדים לדבר עם הידיים – משיכה קטנה ימינה, משיכה שמאלה, לדלג על איזה מכשול, או לחיצה ביד שיש איזה מכשול גדול".
וזה שיתוף פעולה בין ספורטאי יהודי לערבי, משהו מאוד מיוחד. איך הקשר ביניכם?
"אנחנו כולנו סביב הריצה, אף אחד לא בא לקבוצה בשביל הדו קיום. אני גאה בחיים המשותפים וזה מאוד משמח, ואני גם הרגשתי שאנחנו מייצגים את הפנים היפות של המדינה, גם בנושא של קידום ספורט עם מוגבלויות וגם החיים המשותפים".
"אני רואה גם שהציבור הישראלי מאוד אוהב לתת ויש מודעות לבעלי מוגבלויות. הייתי רוצה לעודד עוד אנשים להגיע ולקחת חלק, בטח עכשיו שיש כל כך הרבה פצועי מלחמה".
בטח יש הרבה בעלי מוגבלויות שחוששים לעשות ספורט, מה היית אומר להם?
"אני רואה ולי זה נותן לא פחות מהאדם שאני רץ איתו. קורא לכל אחד - 'לכו לעזור', זה נותן המון. אני לא מרגיש שאני עושה לו טובה, זה הסיפוק שלי. אבל כשרואה את העיוורים רצים ואיך הם משקיעים, אז כל אדם יכול לעשות ספורט".
