"אני מכוון לזהב בפריז": סגן אלוף אליפות אוסטרליה הפתוחה בכיסאות גלגלים, גיא ששון, בראיון ל"ישראל היום"

גיא ששון הפך בסוף השבוע האחרון לטניסאי הפראלימפי הישראלי הראשון אי פעם שמעפיל לגמר אליפות אוסטרליה הפתוחה, והשני בכלל במעמד של גמר גרנד סלאם, לאחר שנועם גרשוני עשה זאת באליפות ארה"ב הפתוחה ב-2011.

ששון בן ה-43, נשוי ואב לארבעה ילדים, אמנם הפסיד בגמר (6:3, 6:3) למדורג שני בעולם, סם שרודר ההולנדי, אבל פתיחת העונה המעודדת נותנת לו הרבה מוטיבציה לקראת המשך הדרך, כשבמוקד המשחקים הפראלימפיים בפריז.

ששון נפצע ב-2015, במהלך חופשת סקי בצרפת, שם עבר תאונה קשה על סנובורד, שגרמה לו ליפול מצוק. כתוצאה מכך, נחתך לו חוט השדרה – פציעה שהובילה לניתוחים, אשפוז ארוך ושיקום של שנה וחצי בתל השומר. בזמן הזה, חיפש מסגרת ספורטיבית שתתאים לו.

כשהשתחרר מבית החולים, הגיע למועדון ספיבק ברמת גן. ששון רצה לעסוק בשחייה, אבל באותו זמן הגיעה למועדון מאמנת חדשה, עופרי לנקרי שמה, ששאבה אותו אל ענף הטניס בכיסאות גלגלים. מיום ליום ששון צבר ביטחון ובמקביל גם התאהב בענף. לאחר זמן קצר הוא זומן לנבחרת והחל לשחק בסבב העולמי.

כמה עזר לך הספורט לשיקום?
"עזר לי מאוד. יצאתי מהמסגרת של בית החולים, אבל הרגשתי שיש לי עוד להשתקם ולא ידעתי מה אני עושה בקהילה. היה חשש לעזוב את בית החולים, כי לא ידעתי מה מצפה לי בחוץ, יצאתי מבית החולים אדם שונה מזה שנכנס אליו.

"היה חשש פסיכולוגי, חשש פיזי. אתה מתמודד עם כל מיני דברים שלא היו לך לפני, כמו לעלות במדרגות, שיווי משקל, נהיגה. חיפשתי מסגרת מחוץ לבית החולים, שבה אוכל להמשיך בתהליך השיקום ומצאתי את מרכז ספיבק שפשוט אימץ אותי. רכשתי שם הרבה ביטחון, חלומות חדשים, יכולת להתמודד עם החיים האמיתיים. זה מעבר למשחק עצמו".

כשאתה רואה עכשיו לא מעט פצועי מלחמה, אתה בטח ממליץ להם לעסוק בספורט
"יש לי מסר להעביר, בטח לחבר'ה הצעירים. אני נפצעתי בגיל מאוחר ולא נתתי לעצמי להוריד את הראש, אבל אני מניח שכשאתה בגיל 20 וכל העולם עוד לפניך, ואתה מתכנן את הטיול אחרי הצבא ופתאום מקבל את המכה הזאת - זה עלול לגרום לך לשקוע בדיכאון ולהגיד 'למה זה קרה דווקא לי?' או 'איך אני מתמודד עם זה עכשיו?'.

"המסר שלי הוא שיש חיים אחרי הפציעה הזאת. נכון, אלה חיים שונים, אבל הם לא בהכרח פחות טובים. כשאני מספר על הפציעה שלי אנשים אומרים לי 'אני מצטער לשמוע', ואני אומר להם שאני לא מצטער, קרה מה שקרה וזה מה שהיה ויש לי עכשיו חיים חדשים ואני המשכתי קדימה. היום הקהילה מקבלת אותך בחוץ ויש הרבה אפשריות".

אפרופו מלחמה, שיחקת בטורניר הזוגות עם דונלד רמפדי הדרום אפריקני, זאת במקביל למשפט בהאג של מדינתו נגד ישראל. זה לא היה קצת מוזר?
"בהתחלה זה היה מוזר, לי לפחות, כי הוא לא היה מודע לסיטואציה. לא בגלל ההיבט שהוא דרום אפריקני ומה שהמדינה שלו עושה, אלא כי היתה כתבה על שחקן קריקט שהודח בגלל התמיכה בישראל, ואני פחדתי שהוא יחזור למדינתו וזה יפגע בו. אבל הוא לא היה מעורה לכל העניין, והמאמן שלו אמר לי להניח לזה ושזה לא רלוונטי. הספורט הוא מעבר לפוליטיקה ואני מניח שנמשיך לשחק ביחד".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

כבר רואים את פריז באופק?
"פריז מעבר לפינה ואנחנו כבר מתכוננים לזה, יש לנו עוד כמה משימות חשובות בדרך, כמו רולאן גארוס ו-ווימבלדון, כששם אני אמור להתמודד מול היריבים החזקים שלי במשחקים בפריז. אוסטרליה היתה הכנה טובה, שם שיחקתי מול המדורגים הבכירים וגם ניצחתי את הראשון בעולם, נילס וינק ההולנדי. עבדתי על האגרסיביות והמהירות שלי, ואני מכוון לזהב בפריז".